גירושין, כך מספרים, הם עניין מסובך ולא נעים. על כל סיפור שמתאר גירושין מהירים וידידותיים, ישנם עשרות שמספרים על דיונים ארוכים, ויכוחים ותסבוכות שונות ומשונות. בשביל הפרספקטיבה, הנה שני סיפורים על גירושין שלא ממש הצליחו ושהיו הרבה יותר מסובכים מהממוצע. זה אולי ינחמו את מי שמחכה על מדרגות הרבנות או הולכת לאיבוד במסדרונות בתי המשפט.
המלך לותר השני מנסה להתגרש מאשתו במשך 12 שנים
אבא של המלך לותר (Lothair) השני היה הנכד של קרל הגדול ומלך בפני עצמו. בשנת 855 לותר השני הוכתר למלך לותרינגיה (ממלכה קצרת ימים שהשתרעה על פני שטחים שהיום נמצאים בהולנד, בלגיה, גרמניה וצרפת). בערך באותו הזמן הוא התחתן, במצוות אביו, עם טאוטברגה, בתו של הרוזן בוסו הזקן (ברצינות, אלו השמות, אבל זה לא הדבר הכי מוזר בסיפור). היו אלה נישואין פוליטיים שנועדו לחזק את שלטונו של לותר השני, אבל תמונות מהחתונה מגלות זוג שמח ואוהב, לכאורה.
האושר, אם בכלל היה כזה, לא נמשך זמן רב. המלך מאס באשתו, אם כי קשה לדעת מה הייתה הסיבה לכך. סיבה אחת שניתן למצוא בספרי ההיסטוריה היא שהמלכה הייתה עקרה ולא הביאה למלך את היורש הזכר שהיה נחוץ לו. סיבה אחרת ומעט יותר רומנטית היא שהוא כבר היה מאוהב באחרת, עוד לפני החתונה. הייתה זו וואלדרדה, בת למשפחת אצולה גאלו-רומית.
כך או כך, המלך לותר החליט שהוא רוצה להתגרש מהמלכה. היו כמה מכשולים בדרכו. הכנסייה הקתולית אוסרת על גירושין וכמו בישראל של ימינו, הדין האישי היה נתון לסמכותה של הכנסייה. בעיה אחרת הייתה משפחתה של המלכה שכמובן התנגדה לגירושין מסיבות פוליטיות. מה הייתה דעתה של המלכה? על כך אין להיסטוריונים תשובה, לפחות לא בשלב הזה. מה שידוע הוא שמרגע שהחליט שעליו להתגרש, המלך עסק כמעט אך ורק בזה – יש אמנם דיווחים על כך שהוא לחם מעט נגד פיראטים אך מלבד כך הוא הותיר מעט מאוד חותם על ההיסטוריה, מלבד הליכי הגירושין שלו.
המלך ניסה הכל: הוא האשים את המלכה בגילוי עריות עם אחיה וכלא אותה במגדל. מועצה מיוחדת של בישופים התכנסה לדון בהאשמותיו ובראשה ישבו לא אחרים משני אחיה של וואלדרדה, אהובת המלך – אחד מהם היה ארכיבישוף והשני “רק” בישוף. אבל גם למלכה היה אח – אותו אחד מהאשמות המלך – וזה אסף צבא ויצא להילחם על שמה הטוב ועל חייה של אחותו. כתוצאה מכך הוסכם בין הצדדים שהיא תעבור את מבחן המים הרותחים.
במבחן זה, הנאשם (וברוב המקרים – הנאשמת) טובל את ידיו במים רותחים ומוציא מהם אבן שנמצאת בתחתית הכלי. לאחר מכן ידיו נקשרות ונבדקות מיד יום. אם לאחר היום השלישי הן מראות סימני הבראה ולא נרקבות, הרי שהנאשם חף מפשע – דיני הראיות בימים ההם היו קצת שונים ממה שאנחנו מורגלים אליו במערכת המשפט של ימינו. טאוטברגה יצאה זכאית מהמבחן – חשוב לזכור שהטמפרטורה המדויקת של המים נקבעה בידי השופטים והושפעה מן הסתם מנוכחותו של אחיה והצבא שאיתו – אך המלך לא התייאש.
הוא קנה את תמיכתו של אחיו, לואי השני קיסר איטליה, תמורת שטחי אדמה נרחבים ובשנת 863 הוא קיבל אישור מכינוס של בישופים מקומיים – כולל בני משפחתה של אהובתו – לגרש את אשתו ולשאת את אהובתו – מעין היתר מאה רבנים של הימים ההם. טאוטברגה נאלצה לברוח מהארמון ולהסתתר אצל הקיסר שרל הקירח. הקיסר שהיה גם הדוד של בעלה התנגד לגירושין מסיבות פוליטיות – הוא ניהל מאבק ארוך שנים כנגד האחיין שלו.
בניגוד לדעתם של הבישופים, האפיפיור באותם הימים, ניקולאס הראשון, התנגד לביטול הנישואין והכריז שכל מי שתמך בהם ינודה מהכנסייה. קיסר איטליה ניסה לשכנע את האפיפיור לשנות את דעתו – הטיעון המרכזי שלו היה שליחת לותר השני בראש צבא לרומא והטלת מצור עליה. אבל האפיפיור לא השתכנע – למרות שנאלץ להסתתר בכנסיית פטר הקדוש ולא לאכול לפחות יומיים – ולאחר לחץ כבד לותר השני הסיר את המצור מעל העיר, לוותר על הגירושין ולקחת בחזרה אליו את טאוטברגה.
אלא שטאוטברגה עייפה ממנו או מהתהליך והחליטה שהיא לא מעוניינת בו יותר ורוצה להתגרש ממנו – סוף-סוף אנחנו שומעים את דעתה. כשניקולאס נפטר ואפיפיור חדש התמנה ברומא, המלך מיהר לצאת למסע ארוך לאיטליה כדי להסביר מחדש את המצב לאפיפיור. בדרכו חזרה, מעודד מדבריו של האפיפיור גם אם עדיין ללא אישור לגירושין, לותר השני מת מקדחת. טאוטברגה, במקום לחפש פרק ב’, בחרה לפרוש למנזר ולחיות בו עד יום מותה. באשר לממלכתו של המלך שרוב חייו ניסה להתגרש – היא חולקה לאחר מותו בין הדודים שלו.
לקרוליין נורטון זה לקח 22 שנים ובדרך היא שינתה את ספר החוקים
בשנת 1827, כשהיא בת 19, התחתנה קרוליין, בת למשפחה אנגלית-אירית-סקוטית מכובדת ומרובת קשרים, עם ג’ורג’ צ’אפל נורטון – בנו של לורד אנגלי, פרקליט וחבר פרלמנט. התוצאה של נישואין אלה, או יותר התוצאה של הכישלון שלהן, הייתה החקיקה של שלושה חוקים חשובים ביותר שאת השפעתם ניתן למצוא גם בספר החוקים של מדינת ישראל.
הנישואין הפכו לסיוט מהר מאוד. ג’ורג’, כך התגלה לקרוליין עד מהרה, היה שיכור אלים וקנאי, כישלון בתור פרקליט ובעל מתעלל. למרות ההתעללות שהיא סבלה ממנו והקשיים הכלכליים שלהם היא נודעה כאשת חברה חכמה, יפה ומארחת למופת. היא התעלמה ממוסכמות חברתיות של התקופה וכך יצרה לעצמה מעריצים רבים לצד אויבים לא מעטים. היא כתבה שירה ופרוזה ולמרות ההתעללות שלו, סייעה לבעלה באמצעות הקשרים שלה להתקדם בקריירה שלו.
בשנת 1836 היא החליטה לשים קץ להתעללות ולצאת לחופשי. היא עזבה את בעלה והחלה לחיות מההכנסות שלה כסופרת. אלא שהחוק בימים ההם קבע שכל הרכוש וההכנסות של אישה שייכים לבעלה. ג’ורג’ תבע אותה בבית המשפט שפסק לטובתו וקבע שכל ההכנסות של קרוליין אכן שייכות לבעלה. היא לא התרגשה וניצלה את החוק לטובתה: היא צברה חובות בכל רחבי לונדון וכאשר באו אליה גובי החובות היא שלחה אותם לבעלה שהרי לפי החוק גם החובות שלה היו שייכים לו.
אך היו לה צרות יותר קשות. ג’ורג’ חטף את שלושת הילדים שלהם והסתיר אותם בסקוטלנד ומונע ממנה כל מגע עימם. החוק של אותם הימים היה לצידו כיוון שלפיו הילדים היו שייכים לאב. הוא גם האשים אותה ברומן עם לורד מלבורן, ראש הממשלה באותם הימים. ג’ורג גם תבע את הלורד בבית המשפט, דבר שכמעט הביא לנפילת הממשלה. המשפט נמשך תשעה ימים אבל בסופו יצא הלורד זכאי.
קרוליין יצאה למאבק פוליטי ארוך על מנת שתקבל את ילדיה בחזרה. ב-1839, הרבה בזכות הלחצים והקשרים הפוליטיים שלה, נחקק חוק המשמורת על ילדים – חוק זה קבע שאישה יכולה לבקש מבית המשפט משמורת על ילדים קטנים עד גיל 7; עד אז, ברוב מוחלט של המקרים, במקרה של גירושין הילדים הועברו למשמורת האב. חוק זה עומד בבסיסה של חזקת הגיל הרך שמהווה מרכיב חשוב בהחלטות על משמורת גם בימינו.
בשנת 1857, שוב, הרבה בזכות המאבק שלה, נחקק חוק תביעות הנישואין שהסדיר את הגירושין באנגליה בצורה חדשה – מעתה הם לא היו בסמכותה של הכנסייה אלא בסמכותה של המדינה. במדינת ישראל, בה הנישואין והגירושין עדיין נמצאים בסמכות הדת, עדיין מחכים לחוק שכזה. חשוב לזכור שלמרות שהחוקים הללו שינו את המצב הקיים, נדרש עוד זמן רב עד שנשים זכו לשוויון זכויות אמיתי בכל הנוגע לגירושין באנגליה.
בשנת 1870 נחקק חוק הרכוש של נשים נשואות – תפקידה של קרוליין נורטון בחקיקה היה כנראה מצומצם יותר אך עדיין הייתה לה השפעה על חקיקת החוק. חוק זה העניק לנשים את הזכות להיות הבעלים של ההכנסות שלהן ושל הירושה שלהן.
אשר לחייה האישיים – למרות ההצלחות שלה בפוליטיקה, היא לא זכתה לאושר רב. אחד מילדיה מת בשנת 1842 לאחר נפילה מסוס. למרות החוק של שנת 1839, בעלה סירב להחזיר לה את הילדים והיא זכתה רק לבקר אותם מדי פעם. היא לא הצליחה להתגרש מבעלה ורק בשנת 1875, לאחר שמת, יצאה לחופשי ממנו. היא התחתנה בשנת 1877 אך מתה חודש לאחר מכן.
קרוליין נורטון לא הייתה פמיניסטית – היא התנגדה למתן זכות בחירה לנשים וטענה שאין מקום לשוויון בין גברים ונשים. עם זאת, המאבק שלה השפיע על השינוי של החברה לא רק באנגליה אלא גם במדינות רבות אחרות. החברה המערבית עברה דרך ארוכה מימיה של טאוטברגה שהייתה כלי משחק פוליטי בידיהם של גברים, דרך מאבקה ארוך השנים של קרוליין נורטון ששינתה את ספר החוקים האנגלי ועד ימינו. האם כבר הגענו אל השוויון המיוחל?
נכתב בשיתוף משרד עורך דין גירושין יעקב בלס – דיני משפחה ודיני גירושין. חושבים להתגרש? אנחנו כאן בשבילכם.
