לפני כמה ימים צפיתי בסרט המטלטל "עדיין אליס", העוקב אחר פרופסורית ומרצה מוערכת עטורת שבחים באקדמיה שמגלה יום אחד שהיא חלתה באלצהיימר. המשחק המופתי של ג'וליאן מור המחיש בדיוק מהם השלבים הנוראים שחולים אלה חווים בדרכם אל תהומות הנשייה. כל יום חולי אלצהיימר מאבדים עוד ידע, עוד זיכרון, עוד רגע. חיים שלמים נמחקים בהדרגה ואין דבר שניתן לעשות עד שהופכים ללוח ריק.
ראו גם: הסרטון הזה ממחיש כמה מהר אנשים יכולים להידבק זה מזה
לאחר הצפייה בסרט התחלתי קצת לחפש בגוגל על המחלה, כדי לראות איך אפשר להגביר את המודעות בנושא. במסגרת החיפושים נתקלתי בסרטון המבריק הבא מהולנד, שנוצר בהשראת סיכום השנה של גוגל. כל מי שגולש ברשת יודע שכל סוף שנה שואלים אותנו איך הייתה 2014 ומה היו מיטב הרגעים. ברקע מאזינים למוזיקה מרגשת והכל עטוף בתחושת נוסטלגיה נעימה. אבל לא כולם.
עבור חולי אלצהייצמר אין רגעי שיא שכאלה אלא איבוד חוויות. איך הייתה 2014? תלוי את מי שואלים ובכל מקרה צריכים לחזור על השאלה שוב ושוב או להציע להם להיעזר בגוגל לתזכורת. הקמפיין הזה מבריק כי הוא מתכתב עם רוח הזמן ומצליח להעלות את הכאב מנקודת המבט של חולה אלצהיימר. הרבה האמינו שגוגל עמדה מאחורי הסרטון אך לא.
בהתחלה הכל נראה הגיוני אבל ככל שמתקדמים בסרטון התמונות מתחילות להיות יותר ביזאריות ולא ברוח הזמן. הסוף בועט בבטן ומשאיר אותך חסר אונים.
"Alzhemiers Netherlands" בשיתוף עם "N=5" יצרו Zeitgeist film משלהם והתוצאה נחקקת בתודעה.
הנה הסרטון המבריק:
