כשאנחנו יוצאים לרחוב רובנו בטוחים שאנחנו מקוריים, חדשניים, שאף אחד לפנינו לא הלך עם תיק כמו שלנו. שאין אחר מלבדנו שלובש את ג’קט הג’ינס החדש שרכשנו וכנראה שרק אנחנו הולכים עם חולצת משבצות בתוך הג’ינס.
ובכן, מחשבה משעשעת וכה תלושה מהמציאות. לפי פרויקט הצילום של הנס הייקלבלום (Hans Eijkelboom), אשר הפך לספר בשם People of the twenty first century, כל אחד מאיתנו ברחוב הוא רק אחד מההמון. עוד בורג במכונה. עוד אדם ברחוב שהלך בדיוק כמו מישהו לפנינו וכמו מישהו אחרינו.
ראו גם: 35 צילומים מעולים שתופשים רגעים ב-תל אביב
הצלם ההולנדי המוכשר הזה בילה 20 שנה מחייו בצילומי רחוב סואנים מסביב לעולם ואת תוצאותיו הוא פירסם בספר המושקע שלו. מדובר בתיעוד המלכד את האנטי-סטייל של בני אדם בכל מקום בו הם חיים. וכפי שאתם רואים היטב, אין חדש תחת השמש. הוא מראה איך הרוב באמת נראה ממוצע. בעולם הממוסחר של היום, מעטי מעט באמת מצליחים ליצור אאוטפיטים מקוריים וקשה לא ליפול לקלישאת רחוב.
אין ספק, לבחור עין חדה לבנאליה. החל מ-1993, הוא היה מגיע לכל עיר, רושם ביומן את מיקומו, מוצא רחוב תוסס במיוחד, בוחר תבנית ויזואלית אחת ומצלם באותה נקודה לשעה-שעתיים. וכך יצא שארנקי לואי ויטון שלטו בפריז ב-2006, טוקסידו קנדי בהולנד בשנת 2007, ורוכבי רולר בליידז נטולי חולצה בניו יורק ב-1997.
עוד לפני שעולם האופנה ממש הלביש את כולם באופן זהה במכוון, הצלם זיהה זאת במו עיניו. “בעשור האחרון זה ממש השתנה”, אומר הייקלבלום, “בכל מרכז קניות תמצא את אותם מותגים”. באמסטרדם, מקום מגוריו, היה לו הכי קשה בגלל מגוון התיירים הפוקדים את המקום.
היום הוא שואף לתעד מקומות קטנים ונטולי השפעת זרים מבחוץ. על הכוונת שלו ברמינגהאם באנגליה. שם ישוטטו לדעתו בעיקר כמה ג’נטלמנים בריטיים שמושפעים רק מהתרבות העוטפת אותם.
למרות שספרו כבר יצא וניתן לרכישה, האיש והעדשה לא מתכוון לעצור. בכל זאת, יש כל כך הרבה מדינות וערים לכבוש ולתעד. נותר לנו לקוות שהוא לא ירדם משיעמום ממה שמתגלה לנגד עיניו ברחובות. לא קל להיות עדים למונוטוניות חזותית שכזו. אבל תודו שהתבניתיות הזו מרתקת. ולמרות הכל, אני עדיין אשמח לקבל ארנק לואי ויטון קטן.
פריז, 2006
אמסטרדם, 2007
ניו יורק, 1997
ניו יורק, 2007
ארנהם, הולנד, 1995
רוטרדם, הולנד, 2004
אמסטרדם, 2005
שנגחאי, 2005
אמסטרדם, 2013
אמסטרדם, 2014
ניו יורק, 2006
עטיפת הספר
