בתודעה המצומצמת של קיום הישרדותי ההזדהות השבטית היא חלק מהתכנות של כל אחד מאיתנו. השבט זה הביטחון שלנו ועל כן הצורך להיות שייך לשבט, אינו בגדר בחירה, אלא דחף לא נשלט ולרוב גם לא מודע.
בני האדם הם שבט שמפריד את עצמו מכל מה שהוא אינו המין האנושי. וגם בתוך השבט האנושי ישנה חלוקה אינסופית של שבטים, שכל אחד מאיתנו משתייך אליהם בדרך זו או אחרת.
יש את השבט של הגזע הלבן, השחור, האסייתי, השבט הלאומי, השבט הדתי, השבט העדתי, השבט הגברי והשבט הנשי, השבט של המגדר המיני – סטרייט, גיי, דו מיני, טרנסג’נדר, השבט הצמחוני ושבט אוכלי הבשר, השבט העשיר, השבט העני והשבט של המעמד הבינוני, השבט של מכבי תל אביב והשבט של הפועל תל אביב, השבט השמאלני והשבט הימני, ויש גם את השבט של פייסבוק.
הרשימה אינסופית וכיאה להישרדות שבטית, שבטים לעולם נלחמים אחד עם השני.
על אף שלכל שבט יש מאפיין שונה והגדרה שונה, לכל השבטים יש מכנה משותף אחד: כולם, ללא יוצא מן הכלל (!) יוצרים פירוד. פירוד של בני האדם, בינם לבין עצמם, ופירוד בין בני האדם לבין מה שסובב אותם. פירוד והפרדה הם אחד ממקורות הסבל העיקריים בעולם.
זה דבר אחד להיות משוייך לאחד ממיני השבטים הקיימים, וזה דבר אחר להזדהות עם השבט. אם ארצה או לא ארצה, אנשים מטבעם תמיד ישייכו אותי לשבט זה או אחר. אם זה שבט היהודים או שבט ישראל, שבט הנשים או שבט הצמחונים, אבל אינני מזדהה עם שום קבוצה או הגדרה כמי שאני כהוויה. כל הזדהות עם שבט זה או אחר תצמצם את תודעתי לקיום הישרדותי ותימנע ממני להתעלות מעבר לתיכנות הגנטי והשבטי, שתפקידו להניע אותנו במילוי תפקידנו בהמשכיות הגזע האנושי, בדיוק כמו כל חיה אחרת בטבע.
סמדר שיר כתבה מאמר בידיעות אחרונות (9.11.2014) שנקרא ״סלע קיומנו״, מאמר שמבטא בצורה ישירה תודעה שמונעת מכוח ההישרדות ואינה יכולה להכיל את המציאות מעבר לזה.
כל הנקודות וההבהרות בנושא המאמר שלמטה, מובאות מהיבט רוחני ולא מההיבט הפוליטי שאיו לי שום עניין לדון בו:
סמדר שיר:
״ועכשיו בואו נחזור לירושלים, עיר הבירה שלנו, עיר הקודש, סלע קיומנו.״
מההיבט הרוחני אין קדוש ואין טמא מהבחינה המוחלטת, הכל חסר משמעות עד שהמיינד נותן משמעות לדברים.
קחו למשל שני מקלות עץ, שימו אותם אחד לצד השני ורוב העולם יתפוס אותם כשני מקלות עץ שאין בהם שום קדושה או חשיבות.
ועכשיו קחו את אותם המקלות והניחו אותם בהצלבה וצרו את צורת הצלב, אלה עדיין אותם שני מקלות עץ אבל עכשיו הם סיבה לסגידה, סיבה לקדושה, סיבה למלחמות, סיבה לקרע בין דתות. לא בגלל היותם מקלות עץ, אלא בגלל המשמעות החיצונית שניתנת להם על ידי אחד מהשבטים (הנוצרים), כשהם יוצרים את צורת הצלב.
ירושלים היא עיר ככל הערים האחרות על כדור הארץ. ההגדרה של עיר: ״יישוב שיש בו מספר גדול של תושבים, מנוהל על ידי עירייה ומתאפיין בפעילות ענפה של מסחר, שירותים, תעשייה ומלאכה. העיר משמשת כמרכז ליישובים העירוניים סביבו״.
קדושתה של העיר ירושלים מגיעה משבטים שנותנים משמעות של קדושה לישוב ספציפי זה ולא מעבר לזה. הקדושה של העיר ירושלים היא לא דבר מוחלט ואין לו שום משמעות בתמונה הכוללת של המציאות.
לסגוד לעיר שהיא מכלול של אבנים ורחובות בתים וכבישים זה לא שונה מסגידה לאלילים.
אבל סמדר שיר ורבים אחרים עם תודעה שבטית-הישרדותית, מזדהים עם עיר שהיא מתחם פיזי שכולל רחובות, חנויות, מכוניות ובתי מסחר וכל מה שיש בעיר אנושית כסלע קיומנו. אדם שסלע קיומו היא עיר פיזית הבנויה מאבן, שבכל רגע נתון יכולה להפוך לגל חורבות, הוא אדם שחי בעיוורון רוחני ושסלע קיומו יהיה סבל מתמשך.
סמדר שיר ממשיכה במאמרה:
״אבל עלייה להר הבית אינה בגדר טיול, עבור חלק ניכר מהיהודים היא מצווה וחמצן.״
אם עליה להר או לגבעה או לתלולית הופך לחמצן שחיוני לקיומנו, מבחינה מטאפורית לעולם נסבול מקשיי נשימה קשים, עד לאובדן ההכרה.
קדושתו של הר הבית לא באה מהאדמה והסלעים שהפכו אותו להר. קדושתו של הר הבית נובעת מהמיינד השבטי הקולקטיבי, שמחוייב בהגדרה טריטוריאלית דתית, כדי ליצור את הגדרתו השבטית הדתית.
האם יש ההבדל בין עובדי אלילים שסגדו לפסלי חומר, לבן אדם שסוגד לחומר בצורה של עיר כמו ירושלים, הר כמו הר הבית, קיר כמו הכותל המערבי, מערה כמו מערת המכפלה?
סמדר שיר ממשיכה במאמרה:
״דם יהודי נשפך בירושלים״
דם יהודי? האם יש דבר כזה דם יהודי? ידועים לי סוגי דם כמו A,B,O שיכולים להיות מאובחנים תחת מיקרוסקופ. אם ניקח טיפת דם מאדם שמזדהה עם עצמו כיהודי ונשים אותה תחת מיקרוסקופ, האם נראה בכל תאית אדומה מגן דוד?
זו כוחה וסכנתה של אמונה עיוורת, שמקורה בתיכנות שבטית בן אלפי שנים. אנחנו מפסיקים לראות את המציאות כפי שהיא ויוצרים מציאות הזויה שמקורה בסיפור הקולקטיבי השבטי שלנו. עד היום לא הוכח מדעית שיש דם יהודי או נוצרי או מוסלמי או בודהיסטי.
הדת לא נמצאת בדם, הדת נמצאת באמונתו של המיינד, שאנשים נבדלים אחד מהשני בחשיבות דמם, ועל כן הדת היא הסיבה העיקרית לשפיכות דמים לאורך ההיסטוריה של בני האדם.
ביוגה אנו משתמשים במילה ״נמסטה״, שאחד מפירושיה הוא ״מעבר לגוף הפיזי, מעבר לחומר ולצורה, אני ואתה אחד, כתודעה גבוהה״. בתודעה הקולקטיבית הגבוהה ביותר אין הזדהות של האני כמושא נפרד.
וסמדר שיר ממשיכה:
״אם נדיר רגלינו מהר הבית, שעליו חלמו אבות אבותינו…״
כדי שיהיה שבט צריך סיפור. מה שאנו מכנים, מסורת, היסטוריה, מורשת. הסיפור מחזיק את השבט ביחד, הסיפור מבדיל שבט משבט.
ברוחניות גבוהה יש רק את הרגע, וברגע שהרגע חולף יש לשחרר אותו, אחרת הוא ימשיך להתקיים במיינד בלבד. ״אבותינו״ הם אבות הסיפור שכולא אותנו בתוך תודעה מצומצמת, שיוצרת את האשליה שאנחנו שונים מאוחזי הסיפורים האחרים (הסיפור הנוצרי, הסיפור המוסלמי וכו׳).
כל ילד שגדל על סיפורי מעשיות בילדותו, משחרר אותן בבגרותו. אבל אנשים מאמינים לא מוכנים להתבגר ולהתחיל לתת משמעות משלהם לקיומם בכל רגע נתון. רוב בני האדם זקוקים לסיפור חיצוני, שיניע אותם וייתן משמעות לקיום שלהם. מכיוון שבידי רוב האנשים אין את היכולת לתת משמעות אישית לקיומם, סיפור השבט אליו הם משתייכים הופך למהות חייהם. על הוכחת הסיפור ושמירת גחלתו לדורות, הם יהיו מוכנים להרוג וליהרג.
סמדר שיר מסיימת את המאמר עם השאלה: ״הוי ארצי, האם היית שלנו או שמא רק אשליה?״
כן, ארצך היא אשליה כמו כל ארץ אחרת על כדור הארץ. וגם זהותך כיהודיה זו אשליה כמו כל הדתות האחרות.
ברגע שנשתחרר מההזדהות שלנו כבני אדם שונים מבני אדם אחרים, גנטית לאומית ודתית, ברגע שנפסיק לסגוד לאבנים בצורת ערים, קירות קדושים, מערות וקברים, ברגע שנפקח את עינינו ונגלה שכל חומר וצורה הם אשליה חזותית ובמקורם הם אנרגיה, אולי גם נחווה שאין קדוש ואין טמא, שאין למעלה ואין למטה ואין חשוב ולא חשוב באופן מוחלט. ולכן גם אין מי שצודק באופן מוחלט. צדקתו של כל שבט תלויה בסיפור שהשבט מספר לעצמו וספר המעשיות של האנושות הוא ספר רב כרך עם אינספור מעשיות.
אולי זה זה הזמן לסגור את הספר, לפתוח את העיניים ולהתחיל לראות את המציאות כפי שהיא ולא כפי שתוכנתנו לראותה, איש איש על ידי שבטו.
שאקטי מאי היא מייסדת ״פראנה יוגה קולג׳״, מרכז היוגה היחיד המציע שיעורי יוגה בחינם ללא הגבלה. לתגובות ושאלות אתם מוזמנים לשלוח מייל ל: [email protected].
תמונת שער: Shutterstock
