לא שחשבנו שהתצלום של ססה, בתה של כוהנת האופנה סוזנה קונסטנטין מ”טריני וסוזנה”, בה פניה מרוחות בדם בעקבות ציד ובידה ברווז מת, לא יגרור תגובה מגוננת של האם.
התצלום, אותו פירסמה האם הגאה באינסטגרם, גרר ים של תגובות שליליות של פעילים לזכויות בעלי חיים ואנשים שהתקיפו את האם והבת על התעללות בבעלי חיים וחוסר אחריותה כאם שנתנה לבתה להחזיק רובה בגיל 11! ככלל, המבקרים יצאו נגד כל הקונספט של ציד למען הכיף בשם השיעמום.
ראו גם: פעילי זכויות בעלי חיים רותחים מזעם על סוזנה מ”טריני וסוזנה” על התמונה המזעזעת הזו
כעת קונסטנטין, מי שהחלה לצוד בעצמה בילדותה, תוקפת את מבקריה ומגנה על הציידת הפרטית שלה. בהתחלה היא ציינה שכל הפרשה לא הזיזה לבתה ושהדבר היחיד שהפריע להן זה שטעו בגיל של בתה (היא בת 11 ולא 10 כפי שנכתב בכל התקשורת):
“עבורה, כילדת כפר, לצוד את האוכל שאתה שם בשולחן זה דבר טבעי. החרטה היחידה שלי היא שהסיפור הגיע לתקשורת ויצר מהומה, אותה ניסיתי למנוע במטרה להפריד בין חיי המקצועיים לפרטיים. הסיבה היחידה שהתמונה יצרה כותרות היא בזכות היותי מפורסמת בטלוויזיה. בדיעבד לא הייתי מפרסמת את התמונה באינסטגרם. זה היה נאיבי מצדי לחשוב שזה יסתיים שם ונאיבי מצד הקוראים לחשוב שתמונה אחת שווה אלף מילים כשהיא מסווה את רוח הספורט, תרבות הדיון, והעובדה שהציד מותר במדינות רבות.
“הביקורת החפוזה של המדיה מעידה עד כמה הזמנים השתנו. כשאבי יצא איתי לציד ודם היה מרוח על פניי זה נתפש כסיבה לחגיגת החיים בטבע. כולם הבינו את זה. כולם תמכו בזה. אבא שלי לא כיכב בטלוויזיה ולאיש לא היה אכפת מה הוא עשה בחייו הפרטיים. פרשת ‘דאקגייט’, כפי שאנחנו מכנים אותה בביתי, גרמה לי לחשוב על ההשקפות שלי ביחס לחיים בטבע. זה גרם לי לחוש גאווה לראות את בתי מתמודדת עם אתגר מעולמם של המבוגרים ולהצליח בו. אני כועסת על הבורות של אנשים לגבי מסורת ה’מריחת דם’ ההיסטורית ומיקומה בחברה כפרית הדואגת לצרכיה”.
קונסטנטין הוסיפה שלא סתם החליטה לעבור מהעיר לכפר. היא שאפה לראות את בנותיה משתלבות בטבע ורצתה שילמדו לדאוג לעצמן, להיות עצמאיות ולהכיר את עולם החקלאות, היערות, והציד. קונסטנטין מספרת שחשוב לה הקשר עם האדמה ושמשפחתה דוגלת בערכי אכפתיות, נימוסין ושיתוף. היא מדגישה שאכפת להן מהסביבה.
נראה לי שהדיון גלש לתחומים של טבעונים נגד אוכלי בשר בעיקר תוך התעלמות מהעובדה שילדה המחזיקה רובה זה לא בדיוק להיט, ללא קשר לשאלה אם אתם טבעונים או אוכלי בשר. כמו כן, איני מוצאת גאווה יתרה בספורט המטופש של ציד בעלי חיים. אנשים אוכלים בשר, נכון, אבל בין עובדה זו לבין תחושת גאווה על ציד בעל חיים לשם ספורט יש פער עצום. אין גאווה בידיעה שחיסלת ברווז חי. איש לא מתעלם מהעובדה שהשניצל בצלחתי היה פעם יצור חי. זה עצוב לחשוב על זה. הרבה אוכלי בשר אוהבי בעלי חיים נתונים בקונפליקט עם עצמם בעניין הזה, אך רובם לא יצאו להרוג חיות בשביל “הספורט”.
הצילום שעורר הדים. פרשת “דאקגייט”
טריני וסוזנה (מצד שמאל)
דרך Mail Online
