מתי מגיע הרגע להרים ידיים באומץ? זו אחת הדילמות שכל ספורטאי נאבק איתה במהלך הקריירה ברגע זה או אחר, אבל האצנית רבקה גרגורי דימרטינו, ששרדה את הפיגוע במרתון בוסטון ב-2013, קיבלה החלטה קשה ביותר: לכרות את רגלה.
ראו גם: הכשת נחש ארסי הפכה את רגל הנערה הזו לדבר הבא
לאחר 15 ניתוחים ברגל שמאל, דימרטינו, 27, הביטה בעיניים מפוכחות על מצבה העגום והחליטה לא עוד.
היא הפכה לאדם ה-17 שנאלץ לאבד רגל מהתקפת הטרור הנוראית ההיא באפריל. אבל היא לא נכנעה בלי מאבק. דימרטינו ניסתה כמה שרק יכלה לשקם את רגלה. היא התמודדה עם כאב מתמיד, כסא גלגלים ומקל הליכה. אך היא הרגישה שחייה משלמים מחיר יקר מדי על הניסיונות להציל את הרגל הזו.
האשה האמיצה הזו הבינה שהסבל הכביד על חייה עם בעלה ובנה, שגם נפצעו באותו מרתון. ולסוף החליטה שאין מנוס באמת. בעוד אנשים אחרים במצבה שוקעים בדיכאון רציני רק מהמחשבה על האובדן של אבר גוף כה חיוני, האצנית מטקסס הפגינה אופטימיות ואפילו חוש הומור. היא כתבה מכתב פרידה מהרגל שליוותה אותה כל חייה. תמצית הפרידה הסתכמה במשפט הזה:
“אני חשה שאת מעכבת אותי מלממש את מלוא הפוטנציאל שלי”, כתבה בפייסבוק, “אני אוהבת אותך, באמת אבל אני חושבת שאני צריכה להתחיל את הרגל הבא של המסע שלי. אדיוס רגל!”. כל המכתב עצמו נראה כאילו כתבה אותו לבן זוג אהוב אבל אין בו רחמים או חמלה אלא הבנה שכלתנית של הדברים. היא נחושה להמשיך הלאה, בלעדיה.
לרגל הפרידה היא החליטה לפנק את הציפורניים במניקור ולכתוב על הרגל “זה לא את, זו אני”. הכריתה ארכה כשעה ואחריה היא הודתה לכולם ואמרה שאין לה מילים ושהיא רק אסירת תודה. “כשאני מביטה למטה אני קולטת שהרגל באמת איננה אבל אין בי טיפת עצבות”. מאז היא העלתה עוד פוסט בפייסבוק על המבט שהיא נושאת לעתיד ללא הרגל שמשכה אותה לאחור.
בהחלט אשה מעוררת השראה וסיפורה כבר הספיק לטייל בכל העולם.
דרך Buzzfeed
