הצ׳יף הגדול של וושינגטון שולח לנו מסר שבו הוא מביע את רצונו לקנות את אדמתנו. הצ׳יף הגדול גם שולח מסר של ידידות ורצון טוב. זה אדיב מצדו, כי אנו יודעים שאין לו באמת צורך בידידות מצדנו, אבל נשקול את הצעתו, שכן אנו יודעים שאם לא נמכור, האדם הלבן עלול לבוא עם רובים ולקחת את אדמתנו.
איך אפשר לקנות או למכור את השמים, את חומה של האדמה? הרעיון זר לנו.
הרי אין אנו בעלים על רעננות האוויר ופכפוך המים. אז איך אפשר לקנות אותם?
אדמה זו, כל פיסה בה, קדושה עבור בני עמי.
כל מחט אורן מבהיקה, כל חוף ים, כל ערפילית בחורש האפל, כל קרחת יער וחרק מזמם קדושים הם בזיכרון ובהתנסות של עמי. כוח החיים הזורם בעורקיי העצים נושא את זיכרונם של אדומי העור.
כשמת האדם הלבן ופונה להלך בין הכוכבים הוא שוכח את מולדתו. מתנו לעולם לא שוכחים את האדמה היפה הזו, כי אמו של אדום העור היא. אנחנו חלק מהאדמה והיא חלק מאיתנו.
הפריחה הריחנית היא אחותנו. הצבי, הסוס, הנשר הגדול, אלה הם האחים שלנו.
פסגות הסלע, הטל באחו, חום גופו של הפוני והאדם, כולם שייכים לאותה משפחה.
אז כשהצ׳יף הגדול של וושינגטון שולח לנו מסר שהוא רוצה לקנות את אדמתנו הוא מבקש דבר גדול מאיתנו. הצ׳יף הגדול מוסר שהוא ישמור לנו מקום בו נוכל לחיות את חיינו בנפרד. הוא יהיה אבינו ואנחנו ילדיו. אז אנחנו נשקול את הצעתך לקנות את אדמתנו, אבל זה לא יהיה קל, כי האדמה הזאת מקודשת עבורנו. המים הבוהקים הזורמים בנחלים וביובלים אינם רק מים, אלא דם אבותינו.
אם נמכור לך את האדמה, אתה חייב לזכור שהיא קדושה ואתה חייב ללמד את ילדיך שהיא קדושה, שכל השתקפות ערטילאית במי האגם הזכים מספרת את דברי ימי עמי. המיית המים היא קול אבותיי. הנהרות הם האחים שלנו, הם מרווים את צימאוננו, נושאים את סירות הקנו שלנו ומזינים את ילדינו.
אם נמכור לך את אדמתנו עליך לזכור וללמד את ילדיך, שהנהרות הם האחים שלנו ושלכם. מעתה ואילך עליך לנהוג חסד בנהרות כשם שהיית נוהג באח.
אדום העור תמיד נסוג כשהאדם הלבן התקדם, כמו ערפל בהר הנעלם עם זריחת השמש.
ועם זאת האפר של אבותינו קדוש. קברותיהם הם אדמה קדושה וכך הם הגבעות והעצים. חלק זה של העולם קדוש לנו.
אנחנו יודעים שהאדם הלבן אינו מבין את דרכינו. כל חלקת אדמה שווה בעיניו לאחרת, הוא נוהג כזר הבא בלילה ולוקח מן האדמה כאוות נפשו. האדמה איננה אח לו, אלא אוייב ומשכבש אותה הוא ממשיך.
הוא משאיר את קברות אבותיו מאחור ללא דאגה.
הוא שודד את האדמה מילדיו ללא דאגה.
קברות אבותיו ומקום לידת ילדיו נשכחים. הוא נוהג באמו האדמה ובאחיו השמיים כחפצים.
לקנות לבזוז ולמכור כמו כבשים, כמו חרוזים נוצצים. תאבונו יכלה את הארץ וישאיר אחריו מדבר בלבד.
אני לא יודע. דרכינו שונות מדרכיכם. מראה עריכם צורם בעיניו של אדום העור, אבל אולי זה בגלל שאדום העור הוא פרא ואינו מבין.
אין מקום שקט בערים של האדם הלבן.
אין מקום להקשיב לעלים הנפתחים באביב או לרשרוש כנפיי חרקים – אולי זה בגלל שאני פרא ואני לא מבין, אך נראה שההמולה קיימת רק כדי להחריד את האוזן.
מה יש בחיים אם אדם לא יכול להקשיב לקריאתו הבודדה של עוף לילה או לוויכוחי הצפרדעים סביב השלולית?
אני אדום עור ואני לא מבין.
האינדיאני מעדיף את קולה הנעים של הרוח המדלגת על פני האגם, את ריחה הנשטף בגשם צהריים, מבושם בניחוח האורנים.
האוויר יקר לאדום העור משום שכל הדברים חולקים את אותה הנשימה. החיה, העץ, האדם, כולם חולקים את אותה הנשימה. לא נראה שהאדם הלבן שם לבו לאוויר שהוא נושם. כמו אדם הגוסס ימים רבים, הוא מעורפל מכדי להבחין בצחנה.
אם נמכור לך את אדמתנו אתה חייב לזכור שהאוויר יקר לנו, שהוא חולק את נשמתו עם כל החיים אותם הוא תומך.
הרוח שנתנה לסבנו את נשימתו הראשונה תקבל את אנחתו האחרונה.
אם נמכור את אדמתנו עליך לשמרה ולקדשה כמקום בו אפילו האדם הלבן יוכל לבוא לטעום את מתיקות הרוח המבושמת מפרחי האחו.
אז נשקול את הצעתך לקנות את אדמתנו ואם נחליט לקבלה נעשה זאת בתנאי אחד.
על האדם הלבן לנהוג בחיות הארץ כבאחיו. אני פרא ואיני מבין שום דרך אחרת.
ראיתי אלף באפלו, נרקבים בערבה, זנוחים ע״י האדם הלבן שירה בהם מרכבת חולפת.
אני פרא ואני לא מבין איך סוס ברזל מעלה עשן חשוב יותר מהבאפלו אותו אנו הורגים רק כדי לחיות.
מה הוא האדם ללא חיה? אם כל החיות ימותו ימות האדם מבדידות נשמתו. מה שקורה לחיות קורה במהרה לאדם. כל הדברים קשורים.
עליך ללמד את ילדיך שהעפר תחת רגליהם הוא אפר אבותיהם.
אמור לילדיך שהאדמה שופעת בחיי קרובינו, כדי שיכבדו אותה.
למד את ילדיך מה שלימדנו את ילדינו, האדמה היא אמנו. גורל האדמה הוא גורל ילדיה. כשבני האדם יורקים על האדמה הם יורקים על עצמם.
זאת אנו יודעים, האדמה לא שייכת לאדם. האדם שייך לאדמה, זאת אנו יודעים.
כל הדברים קשורים כשם שהדם קושר משפחה. כל הדברים קשורים.
גורל האדמה הוא גורל בניה. האדם לא טווה את רשת החיים, הוא רק סיב אחד בה. מה שהוא עושה לרשת הוא עושה לעצמו.
אבל נשקול את הצעתך לעבור לשמורה שהכנת לבני עמי. אנחנו נחיה בנפרד ובשלום. זה לא משנה הרבה איפה נעביר את שארית ימינו. ילדינו ראו את אבותיהם מושפלים בתבוסה. לוחמינו חשו בושה ולאחר שהובסו הם מעבירים את ימיהם בבטלה ומזהמים את גופם במזונות מתוקים ומשקאות חריפים. זה לא משנה הרבה איפה נעביר את שארית ימינו. אין הם רבים. עוד כמה שעות, עוד כמה כמה חורפים ואף אחד מהילדים של השבטים הגדולים אשר אהבו פעם את האדמה הזאת, או שנודדים עכשיו ביערות בקבוצות קטנות, לא ישאר להתאבל על העם שהיה פעם חזק ובעל תקוות כמו העם שלך. אבל למה שאתאבל על גורל עמי. שבטים מורכבים מאנשים, לא יותר מזה. אנשים באים והולכים כמו גלי הים.
אפילו האדם הלבן שאלוהיו הולך ומדבר עמו כחבר אל רעהו לא יכול להימלט מן הגורל המשותף.
אולי אנחנו אחים בסופו של דבר. עוד נראה.
יש משהו שאנו יודעים – בבוא היום, אולי, יגלה זאת האדם הלבן – אלוהינו הוא אותו האלוהים. אתם אולי חושבים עכשיו שהוא שלכם, כמו שאתם רוצים שאדמתנו תהיה שלכם, אבל זה בלתי אפשרי, כי הוא אלוהיי האדם וחמלתו שווה לאדומי וללבני העור כאחד. האדמה הזאת יקרה לו. פגיעה באדמה מבזה אותו.
הגורל הזה הוא מסתורין עבורנו, אנו לא מבינים, כשהבאפלו כולם נשחטים, הסוסים הפראיים מבויתים, פינות היער הנעלמות כבידות מריח ההמון ובנוף הגבעות הדשנות – פצע מחוטיי הטייל המזמזמים.
איפה החורש? נעלם.
איפה הנשר? נעלם.
ומה זה לומר שלום לפוני המהיר ולציד? סוף החיים ותחילתה של ההישרדות.
אז נשקול את הצעתך לקנות את אדמתנו. אם נסכים זה יהיה כדי לוודא שנקבל את השמורה שהבטחת. שם, אולי, נוכל לחיות את שארית חיינו כרצוננו. ואחרי שיעלם אחרון אדומי העור מעל פני האדמה וזכרונו יהיה רק כצל ענן השט מעל הערבה, החופים והיערות האלה עדיין יאצרו בחובם את הרוח של בני עמי. משום שהם אוהבים את האדמה הזאת כמו תינוק בן יום האוהב את פעימות ליבה של אמו.
אז אם נמכור לך את האדמה אהוב אותה כפי שאנחנו אהבנו אותה. דאג לה כפי שאנחנו דאגנו לה. החזק במחשבתך את הזיכרון של האדמה כמו שהייתה כשלקחת אותה. ובכל הכוח שלך, עם כל השכל שלך, עם כל הלב שלך, שמר אותה לילדך ואהוב אותה… כמו שאלוהים אוהב את כולנו.
יש משהו שאנו יודעים, אלוהינו הוא אותו האלוהים. האדמה הזאת יקרה לו.
אפילו האדם הלבן אינו יכול להמלט מהגורל המשותף. אולי אנחנו אחים בסופו של דבר.
עוד נראה.
