זוכרים כשהיינו בני 18-20? אתה שירתת בבסיס קרבי סגור, השווצת בפני החברים על המיונים הקשים והטירונות המפרכת שעברת בהצלחה וסיפרת לחברה שלך דאז כמה התפקיד שלך מסווג וכמה אתה נמצא ברמת סיכון.
את נהנית משירות משמעותי גם. היית יכולה לצאת יומיות אך העדפת להשאר בבסיס עם חברייך ולהרגיש שאת תורמת בתפקידך הבאמת מסווג במודיעין וגם נהנית להיות עצמאית, מחוץ לבית והיית מחכה לכל סופ”ש לפגוש את החבר.
כולנו היינו מאוהבים, טלפונים ואסמסים בלי סוף, עשינו יחד תוכניות חיילים מוזלות בפלאפון כדי לדבר עם האהוב/ה שלא ראינו שבועיים שלמים והיינו שולחים תמונות זה לזו כדי להנעים את הגעגוע. רובינו לא באמת חשבנו שנתחתן עם האדם שאנו יוצאים עימו בצבא וחלקנו, הרומנטיקנים שכן האמינו בכך דמיינו חופה מפוארת ישר עם השחרור.
אך המציאות השתנתה. חלק טסו לטיול ארוך אחרי הצבא, חלק הלכו לעבוד לפני הלימודים והרבה מערכות יחסים התפוררו שכן הפערים שבינו-לבינה הלכו וגדלו. ואם את התחלת כבר לימודים גבוהים והוא לא מבין למה את לא זמינה יותר בכל רגע נתון או אם אתה נסעת לטיול של כולה שלושה חודשים והיא לא רוצה לחכות – אופס. מערכת יחסים שעלתה על שרטון עקב אי תיאום ציפיות. אבל תיאום ציפיות זה כבר נושא לפוסט אחר. הבה נתבונן על ההבדלים המשמעותיים של דייטינג בגילאי הצבא וקצת אחרי מול דייטינג בגיל האוניברסיטה וקצת אחרי:
-כשמכירים מישהו בגיל הצבא אין מה לחשוש. שניכם צעירים, אוהבים לבלות וכל עוד הוא ניראה טוב והיא חמודה ושניכם פנויים, עופו על זה.
-כשמכירים מישהו בגיל האוניברסיטה…רגע. יש רשימת תכונות שהוא צריך לכלול ובעיקר להיות שונה מהאקס המעצבן. והיא? רגע האם היא נשואה? מה הטבעת הזו אומרת? (היא עם אותה טבעת מגיל 15 אבל ניחא) ומה היא לומדת בכלל? מדעי הרוח?? מה יצא ממנה??
-כשמכירים מישהו בגיל הצבא קל לקלוט את הגיל. את יכולה להיות רגועה שהוא בגילך ואתה יכול ישר להבין שהיא כבר לא מתבגרת בת 16.
-כשמכירים מישהו בגיל האוניברסיטה וואלה? אין לך מושג. רגע, אני בת 23 והוא… אולי הוא עתודאי בן 20? אולי הוא סתם ניראה צעיר? אולי הוא כבר שנה ד’? רגע מה זה הטבעת הזו שיש לו על האצבע….
-כשמכירים מישהו בגיל הצבא יש הרבה על מה לדבר. קודם כל כבר יש לכם תחומים משותפים מובהקים: סיימתם את התיכון, בטח היו לכם חוויות דומות עם חברים, הרבה זכרונות מצחיקים מגיל העשרה והרבה שיחות על מדים, חקי, גימלים ורגילה. אתם אפילו יוצאים בזמן דומה הביתה.
-כשמכירים מישהו בגיל האוניברסיטה הזכרונות מגיל העשרה כבר מודחקים, אתה לומד תואר במתמטיקה והיא לומדת אמנות פלסטית, כשלך יש זמן פנוי היא בעבודה וכשאת מתפנה סופסוף הוא לומד בספריה עד מאוחר. טוב אין שום דבר משותף יותר הא?
-כשמכירים מישהו בגיל הצבא כל מה שבא לכם זה אהבה. אהבה גדולה ורומנטית, להשוויץ בפני החברות, לספר לחברים, לנתח מה הוא אמר, לתכנן בילוי איתה לסופ”ש שניראה כה רחוק ובכלל הכל סובב אהבה, נשיקות וחיבוקים.
-כשמכירים מישהו בגיל האוניברסיטה פתאום נורא חשוב השאיפות שלהם בחיים. האם הוא מסודר ועובד? האם היא קרייריסטית מדי? אהבה ורומנטיקה זה יפה אבל במה זה מתבטא? האם הוא ישקיע? האם היא תדע להיות פרטנרית?
-כשמכירים מישהו בגיל הצבא, שניכם תפרנים ובד”כ מתחלקים בתשלום חשבון במסעדה (או בפיצריה) ואז אם הבחור כן יכול להזמין ולשלם זו התלהבות גדולה.
-כשמכירים מישהו בגיל האוניברסיטה אז…סליחה?! הוא לא שילם עליי בדייט ראשון?! ביי. מחוק. הוא משלם? רגע אז להציע גם?? כמה פגישות לחכות עד שאני, הבחורה אשלם?? תור לפסיכולוג שבוע הבא.
אין ספק שמהגיל הקליל בצבא שניתחנו מה הצד השני אומר התקדמנו לגיל האוניברסיטה והתחלנו לנתח מה הצד השני עושה.
ואולי בכל גיל יש כאלה שיחשבו על חתונה וכאלה שלא ירצו לחשוב על זה, אבל אין ספק שבגיל האוניברסיטה וקצת אחרי הנושא הזה הופך להיות משמעותי הרבה יותר ולכן סינון המחזרים הפוטנציאליים, החוסר מוכנות להתפשר עד שאתה פוגש את האחת הופכים להיות פקטורים קובעים בחיי האהבה והדייטינג.
אני מכירה באופן אישי זוגות שעברו יחד את התיכון, הצבא, הלימודים, התחתנו והקימו משפחה באושר ובנחת. כמה כייף להכיר זוגות כאלה.
מצד שני, לחפש אהבה גם עכשיו בגילאי האוניברסיטה וקצת אחרי זה אחלה. ואולי אפילו מעניין יותר ובוגר יותר, הרי אנחנו מפוקסים טוב יותר כעת על המטרות שלנו, יודעים יותר מה חשוב שנקבל במערכת יחסים ובכלל יש לנו הרבה מה לספר על עצמינו לצד השני והרבה מה לשמוע מהם… בכל זאת, 25+ שנה התקיימנו בנפרד.
