החלטתו של שר הביטחון לאסור על פלשתינאים עם יהודים בתחבורה ציבורית בשטחים, אם צריך למצוא בהחלטה הזו דבר טוב- הרי הוא ההכרה שיש צורך להפריד בין העמים.
אולם מעבר לכך היא טיפול שיטחי בסימפטום ולא טיפול שורש בבעיה עצמה.
אם כבר יש הכרה בכך – יש לפעול ולעשות צעד גורף לפתרון הבעיה, ולא טיפול שיטחי.
בהיותי היסטוריון- ארחיק עדות ואומר שהיא מזכירה לי את מדניות ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה בארה”ב אשר בה הכושים לא יכלו לשתות מאותה ברזיה לאכול באותם מסעדות והיו חייבים לשבת בחלק האחורי של האוטובוס.
זאת לאחר שלחמו כתף אל כתף עם אחיהם הלבים בכדי להביס את גרמניה הנאצית הם חזרו הביתה להפרדה הגזעית. החלטה הזו נוגעת בעצב אמריקאי רגיש ויש לשים לב לכך.
להערכתי צעד זה לא ישיג את המטרות שלו הגברת בטחון הנוסעים היהודים בתחבורה הציבורית- בשטחים. אלא להפך. ומטעמים מובנים כדי לא לתת לאף אחד רעיונות לא אפרט. אולם אומר שזה צעד “שולי” אשר עלול לשמש כגפרור להצתה של אינתיפאדה נוספת.
זו החלטה אשר תשמש את התעמולה האנטי ישראלית בעולם – יצביעו עליה ויאמרו – אמרנו אפרטהייד הנה ההוכחה.
ושוב הגיע הזמן ששני הצדדים יבינו ויכירו שאף אחד לא יגשים את מלוא החלום שלו, ששני הצדדים יכירו בכך שנעשו במהלך הסכסוך דברים נוראים. התרפקות על פצעי העבר לא תקדם את השלום.
השלום הוא פתיחת דף חדש. ואם לא יתייחסו אליו ככזה – הוא לעולם לא יבוא.
