P13 הוא השם הדי משעמם של החור השחור שהתגלה בגלקסיית NGC 7793 הרחוקה. החור השחור, כמו גם הגלקסיה בו הוא נמצא, רחוקים מאיתנו 12 מיליון שנות אור – אך למרות המרחק עיני חוקרי החלל (או לפחות הטלסקופים ומכשירי המדידה שלהם) נשואות אל הגלקסיה הרחוקה, ואל החור השחור שמכונה "החור השחור הרעב".
"עד עתה היה נהוג להאמין שהמהירות המקסימלית בה חור שחור יכול לבלוע גז ולהפיק אור תלויה בגודלו", מסביר דוקטור רובברטו סוריה, אסטרונום מהמרכז הבינלאומי למחקר אסטרונומי. אך האמונה הזו התרסקה לרסיסים כשהחוקרים הבחינו ש-P13 קטן הרבה יותר ממה שהוא היה צריך להיות כדי לבלוע כל כך הרבה גז.
על פי המדידות העדכניות, המאסה של P13 היא כ-115 מהמאסה של השמש שלנו. למרות זאת, הוא בולע גז בקצב מסחרר: בכל שלושה שבועות הוא בולע מאסה בגודל הירח שלנו, מה שאומר שאת כדור הארץ הוא יהיה מסוגל לבלוע תוך ארבע שנים. החוקרים מכניסים אותו לקבוצה מצומצמת של חורים שחורים מהירים במיוחד, שמסוגלים לחסל את הכוכב "התורם" שלהם תוך מיליון שנה בלבד. לנו זה אולי נראה כמו הרבה זמן – אך בקנה מידה קוסמי זה כהרף עין.
"כמו שאלוף העולם באכילת נקניקיות, אקרו קובאישי, הוכיח לנו, הגודל לא תמיד קובע בעולם של אכילה תחרותית", אמר סוריה: "אפילו חורים שחורים קטנים יכולים לפעמים לאכול גז בקצב מדהים".
אך זה לא כל מה שמעניין ב-P13. בניגוד לחורים רעבים אחרים, שממוקמים במרכז הגלקסיות שלהן, P13 ממוקם קרוב לגבול החיצוני של הגלקסיה שלו.
בקיצור – עוד הוכחה לכך שכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על החלל יכול להיות שגוי לחלוטין.
דרך RT
