עוגה, או שאולי מוטב לומר סלט?
כי התערובת שנוצרה לאחרונה ברשת, תערובת של כל “טוב” היא בהחלט לא ברורה. האם היא באה להטיב עימנו? האם היא באה לזעזע? האם נוכל להתמודד איתה והאם היא “אכילה” בכלל?
אוקיי אז אנשים ירדו מהארץ. נהנים בחו”ל, לצורך הדוגמה בברלין ( דוגמה מפתיעה, שלפתי מהמותן) ומשוויצים כמה הכל יותר קל וכמה הכל זול יותר. קודם כל: שנה מקום, שנה מזל. כנראה האנשים האלה לא בדיוק אהבו את החיים שלהם בארץ ומסיבה כזו או אחרת החליטו לפתוח דף חדש בחו”ל. האמת שזה נפלא ואני בעד. אם טוב להם מי אנחנו שנשפוט? להאשים אותם בבגידה במדינה, בשמאלנות ושאר שטויות פשוט לא רלוונטי. לא חסר יהודים ציוניים בחו”ל. אהבת מדינת ישראל לא מחייבת אי- אהבה לארצות אחרות ולחיים שם. וגם זה שהם מפרסמים כמה זול שם לעומת יוקר המחייה בארץ הרי בא סך הכל להעלות מודעות למצב ולעזור. הופה. רגע פה יש הממ… איך לומר? בעיה קטנה? אי הבנה? אולי זאת אני אבל כדי לעזור למישהו או למצב מסוים צריך להציע פתרון חיובי, צריך להציע משהו שבונה את האדם ולוקח אותו למעלה. האם לעודד אותו להגר למדינה באירופה ובכך לעזוב את משפחתו, מקום עבודתו האהוב, חבריו הנאמנים ואת כל מה שהוא אוהב פה- עונה להגדרה של “לבנות” ו”להעלות” אותו למעלה? אופס. ממש לא.
אני אסביר. הרי אם לא טוב לו כאן מכל מיני סיבות והוא רוצה לנסות את מזלו במקומות חדשים, מה טוב. אך אם הוא אוהב את חייו כאן אבל מה לעשות, רוצה לשפר דברים מסוימים (כמו יוקר המחיה למשל) האם לעזוב את כל מה שאדם אהב ובנה במהלך חייו כדי לשלם פחות על מילקי? או שלהשאר במדינה שאותה אוהב, בה הוא נהנה ולשפר את מה שטעון בכך?
הרי כשמערכת יחסים בחיינו, שמסבה לנו אושר פתאום נתקלת בקשיים ואתגרים אנחנו לא ממהרים לנטוש ולהתגרש נכון? אנחנו נחפש פתרונות מעשיים, נשתדל להיות חיוביים ולעשות משהו טוב בנידון.
אז למה כאן זה חייב להיות שונה? מה עם המערכת יחסים שלנו עם מדינת ישראל? שוב, אני לא באה לומר לאף אחד מה לעשות, גם אני נהניתי כשגרתי בחו”ל ולא מרגישה טיפת אשמה בכך. בחיי, אין על מה.
אני רק אומרת שתחשבו. תהיו יצירתיים. תתנו למדינה שלנו מהחיוניות שלכם, מהכח הנפלא והיכולת שיש לכם להשפיע. ולאו דווקא בצעקות והאשמות, אלא אולי במשהו קצת אחר, עם קצת אור ואהבה. כמו לקנות באיביי, כמו לקנות רק במחירים שפויים ולא לממן תעשיות מותגים שמיוצרים בגרושים בסין ונמכרים בארץ במאות שקלים. וכמו לחשוב על רעיונות מבריקים שיעזרו לנו, כאן. ולא בברלין.
נ.ב אני לא טבעונית אבל תפסיקו להתנגד ולהתקומם נגד זה. הכתובת על הקיר, לפחות אל תשקרו לעצמכם.
אושר ועושר!
