אפליקצית Good2Go למכשירים סלולריים (אייפון, אנדרואיד) מנסה למנוע תקיפות מיניות באמצעות מנגנון הסכמה הדדי דיגיטלי. נניח ופגשתם בחור או בחורה בבר. אתם מדברים, צוחקים, מפלרטטים, נהנים. ואז מגיע הרגע בו צריך להחליט האם לחזור איש איש לביתו, או האם הולכים לבלות לילה ביחד במיטה של אחד הצדדים.
במציאות צריך להסתמך על שפת גוף ולשאול. ב-Good2Go צריך רק להגיש לפרטנר הפוטנציאלי את הטלפון, שישאל אותו או אותה בשבילכם: “האם אתם מוכנים לעשות את זה?”.
האפליקציה מצפה לקבל תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. הבחור בפאב ענה על השאלה “כן”? – יאללה, הולכים אליו. הבחורה החמודה ענתה “לא תודה?”. קחו את ה”לא” כלא ולכו לישון לבד הלילה. יש גם אפשרות נוספת: “כן, אבל…”, שאמורה לאותת לשואל שעדיין צריך להכיר עוד קצת לפני שקופצים למיטה.
ההסכמה היא לא הפרמטר היחיד שהאפליקציה שואלת עליו. לאחר ההסכמה, היא מבקשת מהמשתמש לכתוב כמה שיכור הוא. אם הוא מאוד שיכור האפליקציה מחשיבה את ההסכמה שלו להסכמה בלתי רצונית, ומחזירה לשואל תשובה שלילת. השואל, אגב, לא רואה את סיבת הסירוב.
וכך, מקווים בעלי האפליקציה, יוכלו חובבי סטוצים או סתם אוהבים צעירים בדייט להתקדם בקצב שמתאים להם בלי לחשוש אף פעם שהצד השני יפרש סימנים בצורה לא נכונה.
אך האם יש מקום להכניס את הטכנולוגיה ה”קרה” אל תוך מערכת יחסים? האם אנשים שנמצאים רגע לפני סטוץ בכלל יחשבו להוציא את הטלפון שלהם מהכיס ולהפעיל את האפליקציה? לדעתנו זה קצת מוציא את הרוח מהמפרשים, וזו אפילו לא הסיבה הכי רצינית שהאפליקציה הזו היא יותר בדיחה חביבה מאשר יישום יעיל ובטוח.
הרי אנשים שתוקפים מינית (בואו נקרא להם בשמם: אנסים) לא ממש יבהלו מהאפליקציה הזאת. מין הוא דבר הדדי, וכשהוא נעשה בצורה הדדית אין שום מקום לאי הבנות: מספיק כיווץ שריר אחד בשביל להבהיר לפרטנר שזה לא מתאים, ואם הוא לא אנס זה כל מה שצריך בשביל לגרום לו (או לה) לעצור.
אפליקציות, למרבה הצער, לא עוצרות אנסים. עם זאת, אם אתם רוצים להכניס קצת פלפל לפני שאתם יוצאים לסבב הפאבים הבא שלכם ולהפתיע את הסביבה בפיק-אפ ליין מקורי – לכו על זה.
דרך Mashable
