כל אחד מאיתנו הוא מיוחד. ככה אמא אומרת לנו וככה מספרים לנו בספרים ובסרטים. אבל גם אם כולנו מיוחדים, יש אנשים שהם מיוחדים יותר מאחרים. לאנשים מיוחדים יש גם רעיונות מיוחדים – למשל מה לכתוב בצוואה שלהם ומה לתת בירושה לאנשים אחרים, מיוחדים, אבל אולי קצת פחות.
הנה כמה דוגמאות לצוואות מיוחדות של אנשים מיוחדים.
1. נפוליאון מחלק את שיערו בין החברים
אפשר להעריץ אותו כגנרל גדול או לתעב אותו כמי שהיה אחראי למותם של מיליונים, להעריך את תרומתו להריסת הסדר הישן באירופה או לבקר אותו על הרודנות והשחיתות – אבל אין ספק שנפוליאון בונפרטה הותיר את חותמו על אירופה למשך זמן רב. הירושה שהוא הותיר אחריו כללה לא רק תארי אצולה שונים שהוא חילק, גבולות חדשים, חוקים ורעיונות אלא גם דברים מעט יותר טריוויאליים כמו השיער שלו.
בצוואתו האחרונה, הארוכה והמפורטת למדי, נפוליאון מצווה על לואי ז’וז’ף מרשאנד, משרתו האישי והמוציא לפועל של הצוואה שלו, שישמר את שערו ויעשה ממנו צמידים בעלי סוגר מזהב. צמידים אלה יישלחו אל אשתו, אמו, אחיותיו ואחיו וגם אל כמה מחבריו הטובים ביותר.
לצוואה המוזרה הזו היו גם תוצאות מפתיעות. בדיקות מודרניות גילו שבשיער היה ארסן – רעל קטלני – והולידו תיאוריה שנפוליאון למעשה נרצח. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
2. מארי קירי מורישה לבתה קצת רדיואקטיביות
מארי קירי הייתה מדענית פורצת דרך – לא רק בהיותה אישה בעולם שנשלט בידי גברים אלא גם בעבודתה המדעית עצמה. היא הייתה האדם הראשון שזכה בשני פרסי נובל, אחד בכימיה ואחד בפיזיקה, והניחה את היסודות לחקר הרדיואקטיביות בפרט ותכונות החומר בכלל.
למרות היותה מדענית דגולה, היא לא הייתה בעלת רכוש גדול. לבתה, אירן קירי, לא היה לה הרבה מה להוריש מלבד גרם אחד של רדיום – יסוד כימי שהיא גילתה יחד עם בעלה, פייר, בשנת 1898. את הגרם שהיא קיבלה במתנה ושהיה שווה לא מעט כסף בגלל הנדירות שלו, היא הורישה לאוניברסיטה של פאריז בתנאי שלבתה, אירן ז’וליו-קירי, תינתן גישה חופשית אליו.
כיום, משערים שמארי קירי מתה ממחלה שנגרמה בגלל חשיפה לחומרים רדיואקטיביים. בתה, אירן ז’וליו-קירי, הלכה בדרכה של מארי והייתה גם היא למדענית דגולה שזכתה בפרס נובל. דבר נוסף שהיה משותף לה ולאמה הוא מותה ממחלה שנגרמה מחשיפה ממושכת לחומרים רדיו-אקטיביים – כמו גרם הרדיום מירושתה של אמה.
3. קפקא מבקש שישרפו את כל מה שכתב
הסופר פרנץ קפקא חי רק ארבעים שנה, אבל הותיר חותם עמוק על קוראים רבים וגם על לא מעט כותבים. לפני מותו הוא ציווה על ידידו הקרוב מקס ברוד להשמיד את כל היצירות שהוא כתב אבל טרם פרסם – דהיינו רוב היצירות שלו. מקס ברוד לא מילא אחר צוואתו של הסופר ופרסם את היצירות לאחר מותו – לשמחתם (אם אפשר להשתמש פה במילה הזו) של קוראים רבים מאוד. ברוד הסביר שקפקא ידע שהוא יפר את רצונו ולכן בחר דווקא בו כאחראי על צוואתו – למי שקרא את קפקא, אמירה בלתי הגיונית לכאורה זו נשמעת מאוד הולמת את רוח היצירה של הסופר.
קפקא לא היה הראשון לבקש שאחרי מותו חבריו ישרפו את ספריו. גם המשורר הרומי ורגיליוס ביקש שאחרי מותו יועלו באש שנים-עשר הספרים של האפוס איניאדה שהוא כתב – סיפור חייו של הגיבור המיתולוגי אינאיס. גם רצונו של ורגיליוס לא יצא לפועל אך הפעם בהסכמתו: חבריו שכנעו אותו לבטל את ההוראה וכך ניצלה האיניאדה מהאש.
4. ג’ניס ג’ופלין מארגנת מסיבה
לא כולם יסכימו לשים את הזמרת ג’ניס ג’ופלין באותו משפט עם הסופר פרנץ קפקא, אבל יש ביניהם כמה קווי דמיון. גם ג’ופלין מתה בגיל צעיר – 27, צעירה יותר מקפקא – וגם היא נאבקה עם בעיות בריאותיות שונות מצד אחד ועם העולם ומשמעות החיים מצד שני.
היא לא ביקשה מחבריה שירפו את השירים שהיא לא פרסמה – היה לה רעיון אחר. יומיים לפני מותה היא הכניסה סעיף לצוואה שלה שבו הקדישה 2500 דולרים למען מסיבה שתתקיים אחרי מותה בפאב האהוב עליה בסאן-אנסלמו שבקליפורניה. למסיבה הוזמנו 200 מחבריה הקרובים ביותר והיא התקיימה ב-26 באוקטובר, 1970, כשלושה שבועות אחרי מותה של הזמרת הגדולה. על הכרטיסים נכתב: על חשבון הפנינה – הכינוי שלה בפי החברים.
5. ג’ין רודנברי נוסע לחלל החיצון
בעוד רוב האנשים בוודאי שמעו על המיוחדים שנזכרו עד כאן, ייתכן ושמו של ג’ין רודנברי מפורסם פחות. למי שלא יודע, רודנברי היה תסריטאי אמריקאי שכתב, בין השאר, את התסריט לסדרת המדע הבדיונית פורצת הדרך, מסע בין כוכבים (או סטאר טרק, בלעז.)
בכתיבה שלו, רודנברי פרץ גבולות רבים – של מגדר, של גזע ושל טכנולוגיה. הוא טבע את המשפט שהיה למוטו של הסדרה ושל מעריצים רבים: להעיז ללכת למקום שאליו איש עוד לא הלך. אולי ברוח המשפט הזה, וודאי ברוח הדברים שכתב, הוא ציווה שאחרי מותו גופתו תישרף והאפר יפוזר בחלל. ייתכן ובקשה שכזו לא הייתה יוצאת לפועל אם איש פחות מיוחד היה מבקש אותה אך לרודנברי היו ועדיין יש הרבה מעריצים בכל המקומות הנכונים.
בשנת 1992, המעבורת קולומביה לקחה איתה חלק מהאפר שלו למסעה מסביב לכדור הארץ והחזירה אותו בחזרה איתה. בשנת 1997, יחד עם אפר של אנשים מיוחדים אחרים כמו המשורר טימוטי לירי, חלק מהאפר של רודנברי נשלח למסלול מסביב לכדור הארץ. הלוויין שבו היה האפר נשרף כשנכנס בחזרה לאטמוספרה בשנת 2002. האפר שלו ישלח שוב לחלל, הפעם לתמיד והרחק מכדור הארץ, כנראה בסוף השנה הנוכחית. כך תתמלא צוואתו המיוחדת של האיש המיוחד הזה.
בשביל להיות מיוחדים, צריך לעשות דברים מיוחדים. אם אין לכם כוונה לפלוש לרוסיה או למצוא יסוד כימי חדש, אולי תחשבו על מה שאתם תוכלו להוריש לאנשים אחרים.
