עולם הדיגיטל התפתח מאוד בשנים האחרונות, לכל קמפיין מטרה ספציפית והמפרסמים פיתחו לעצמם “טעמים” מאוד פרטניים לגבי מדד ההצלחה של הקמפיינים, “כמה לידים קיבלנו?” ישאל המפרסם בכל פעם שהוא רוצה להתעדכן, ויוסיף: “חשיפות זה לא מעניין! זה לא מביא לי כסף!”.
לחשיפות ערך כספי גבוה, במיוחד בעולם שנשלט ע”י שני פלטפורמות דיגיטליות עוצמתיות כפייסבוק וגוגל. עם התפתחות עולם הדיגיטל, צרכן פוטנציאלי מוקף במסרים פרסומיים מכל פינה ובכל יום. עם חדירת הסמארטפונים לשווקים, כמות המסרים גדלה עוד יותר – כך “קטנה” תשומת הלב שמעניק הקהל לכל הפרסומים האלו. בשנתיים האחרונות עולם הפרסום הדיגיטלי מתחיל “להתכנס” מסביב לפייסבוק וליוטיוב, בעיקר עקב אהדה גדולה של רוב הקהלים שקיימים.
כל משתמש נותן תשומת לב מלאה ברגע שהוא נכנס לפייסבוק וליוטיוב, דבר שמעניק “איכות” לחשיפה פרסומית. ברגע שמכוונים את חשיפת המסר לאיפה שיש תשומת לב מלאה, הזכירות והמודעות למסר הם הרבה יותר גבוהים. משתמש פוטנציאלי נכנס לפיד שלו בפייסבוק, הוא בודק כל פוסט, אפשר להיות בטוחים שהפוסט שהכיל פרסומת גם נמנה בין הפוסטים שנבדקו. אותו דבר ביוטיוב, רגע תחילת ניגון הסרטון, מעניק תשומת לב מלאה מצד המשתמש, אין מדיומים שמעניקים איכות חשיפה שכזו.
מה שיפה זה ששני הכלים מעניקים שליטה מלאה על החשיפות, ומעניקים את היכולת להגיע למטרות של מפרסם. בעזרת כלים שמגבילים את התדירות אפשר להגיע למטרות שהמפרסמים מכירים. מה ההבדל בין פרסומת שנחשפה שלוש פעמים בטלוויזה לבין פוסט שנחשף בפיד 3 פעמים? שתיהן בריץ’ +3, אבל לרוב, תשומת הלב שמוענקת לפוסט היא הרבה יותר גבוהה.
