מיין קאמפף, היצירה הספרותית של אדולף היטלר בה תיאר היטלר את משנתו הפוליטית שנים לפני שהשתלט על גרמניה והתחיל להוציא אותה לפועל, עדיין נחשב ליצירה מעוררת מחלוקת, כזו שעדיין לא ברור אם יאה או לא להפיץ אותה בחנויות.
ביקורת שכתב הסופר ג'ורג' אורוול על הספר בשנת 1940 מעידה על הדרך בה מדינות המערב התייחסו להיטלר בשנים האלה, וכיצד נאלצו מוציאי הספר בבריטניה לערוך אותו מחדש כאשר המשנה הפוליטית התיאורתית שנכתבה בו התחילה להפוך למציאות.
הנה תרגום של קטעים נבחרים מהביקורת לעברית:
סממן לקצב בו אירועים קורים הוא המהדורה הקודמת של מיין קאמפף בהוצאת Hurst and Blackett, שהודפסה רק לפני שנה, וערוכה בדגש פרו-היטלרי. הכוונה הברורה שנחשפת בהקדמת המתרגם ובהערות שהוא הוסיף היא להקטין את הקיצוניות ולהציג את היטלר באור מחמיא, ככל האפשר. כשיצאה המהדורה, היטלר עדיין היה ראוי לכבוד. הוא ריסק את מפלגת העבודה הגרמנית, והמעמדות בעלי הרכוש בגרמניה היו מוכנים לסלוח לו כמעט על כל דבר. גם משמאל וגם מימין הניחו שסוציאליזם לאומי הוא רק ווריאציה של שמרנות.
אבל אז התברר שהיטלר הוא לא אדם שראוי לכבוד למרות הכל. אחת התוצאות לכך היתה כריכה חדשה להוצאה, שהבהירה שכל ההכנסות יילכו לצלב האדום. למרות זאת, אפשר להסתמך אך ורק על העדויות שבמיין קאמפף כדי להאמין שלא חל שום שינוי במטרות ובדעות של היטלר.
[…]
נניח לרגע שהתוכנית של היטלר יכולה לצאת לפועל. החזון שלו למאה השנים הקרובות הוא הקמת מדינה רציפה בה ל-250 מיליון גרמנים יהיה הרבה "שטח מחייה רציף" (על ידי כיבוש כל השטחים עד אפגניסטן במזרח), אימפריה נוראית וחסרת תבונה בה שום דבר לא קורה חוץ מאימון של אנשים צעירים למלחמה, וייצור אינסופי של עוד ועוד דורות שיהיו בשר תותחים. איך זה שאנשים הזדהו עם חזון כזה?
[…]
כל שלושת הדיקטטורים הגדולים העצימו את כוחם על ידי הצבת מעמסות בלתי סבירות על האזרחים שלהם. אך הסוציאליזם ואפילו הקפיטליזם בצורה כזו או אחרת אמרו לאנשים "אני מציע לכם חיים טובים", היטלר אמר להם "אני מציע לכם מאבק, סכנה ומוות", וכתוצאה מכך מדינה שלמה זורקת את עצמה לרגליו.
אולי מאוחר יותר יימאס להם מכך והם ישנו את דעתם, כמו שקרה בסוף המלחמה הגדולה הקודמת. לאחר שנים של טבח ורעב, הסלוגן "שמחה גדולה במספרים גדולים", הוא מוצלח, אבל ברגע זה "עדיף להגיע לסוף מפחיד מאשר לחיות באימה אינסופית". עכשיו כשאנחנו נלחמים באיש שטבע את המונח הזה, אסור לנו לזלזל בהשפעה הרגשית שלו.
הביקורת הזאת עוזרת קצת לחשוב על הדרך בה ההיסטוריה גורמת לנו להעריך מחדש דברים. אורוול תפס בדיוק את הרגע בו שינוי זווית הראייה הזו קרה, ומתאר אותו בצורה מדוייקת, אך גם אנחנו כיום מסתכלים על הדברים בעיניים אחרות מאורוול, וסביר להניח שביקורת שהיתה נכתבת היום על הספר היתה עוסקת בנושאים שונים לגמרי.
דרך Boing Boing | תמונה: Shutterstock
