קשה לדמיין איך היה נראה הפייסבוק בלי פונקציית ה”לייק”. השימוש בלייק נהיה חלק בלתי נפרד מהתקשורת שלנו ברשת החברתית. אם אנחנו רוצים להחמיא למישהו על התמונה החדשה, או להראות לו שקראנו ואנחנו מסכימים עם הפוסט שכתב, או אפילו סתם לאותת למישהו “כן ראיתי את התמונות שלך מחו”ל, תפסיק להשוויץ”. בלי כפתור הלייק כנראה שהיינו צריכים להתבטא באופן מילולי, רחמנא לצלן. אבל האם אנחנו באמת מבינים את המשמעות שבלחיצה על הכפתור הכחול הקטן הזה?
השבוע פירסם מאט הונאן, כתב אתר WIRED, מאמר על חוויותיו האישיות עם כפתור הלייק. הונאן יצא לבדוק מה יקרה אם יחלק לייק לכל דבר שיצוץ לו בניוז פיד. הכתבה מלאה בתובנות מעניינות על האופן בו אנו מתקשרים ברשת החברתית. אבל הממצא המרכזי שהונאן חושף הוא שככל שהרבה לחלק לייקים כך קיבל לפיד שלו פחות ופחות תוכן אנושי (תמונות וסטאטוסים של חברים) ויותר תוכן שיווקי ופרסומים מעמודי פייסבוק של חברות מסחריות.
הונאן מסביר שהסיפורים המוזנים בפיד האישי של כל אחד מאיתנו, מבוססים על אלגוריתם של פייסבוקשמזהה את תחומי העניין שלנו בעיקר על פי האופן בו אנו מחלקים לייקים. כשתיתן לייק לפוסט מסויים, פייסבוק יפעל להראות לך פרסומים בסגנון דומה. כך נוצר מצב בו לא רק שהונאן קיבל בעיקר פוסטים מסחריים ושיווקיים, הוא גם שם לב לכך שהמידע שקיבל דרך פייסבוק הפך יותר ויותר מוטה לכיוון קיצוני. לדוגמה – כאשר נתן לייק לפוסט של עיתן המזוהה עם המפלגה הרפובליקאית האמריקאית, מיד קיבל מפייסבוק הצעות ללייקק עמודים של קבוצות פוליטיות מהימין. רוב הפיד שלו התמלא בקישורים לכתבות פוליטיות מצד הימיני של הקשת וכמעט שלא קיבל פוסטים מתונים או שמאלניים.
הונאן מספר על הפתעה נוספת, ככל שהוא חילק יותר לייקים כך חבריו לפייסבוק קיבלו לפיד שלהם יותר פוסטים על הפעילות שלו ברשת. חבריו סיפרו לו שפתאום רוב הפיד שלהם התבסס על פוסטים מסוג “honan like’s…”. בסופו של דבר הונאן עצר את הניסוי החברתי שלו לאחר 48 שעות בלבד. הונאן מסכם את המאמר באופן מלנכולי למדיי –
“by liking everything, I turned Facebook into a place where there was nothing I liked”
בעקבות המאמר, אלן מורגן, מאתר medium, סיפרה על חוויותיה החיוביות בסיכום שבועיים של התנזרות מכפתור הלייק. מורגן מסבירה כי במקום ללחוץ על הלייק, כשרצתה להביא הזדהות, תמיכה או חיבה פשוט כתבה תגובה לפוסט. מורגן מספרת שעל פי תחושתה הפיד שלה נהיה רגוע יותר. היא חשה הפחתה משמעותית בכמות הפוסטים הצעקניים ו”מסחטות הלייקים” ומרגישה שהפייסבוק הפך עבורה למקום “כמעט שפוי”.
למרות ששני המאמרים אינם מהווים מחקר אמפירי, הכותבים לא אספו נתונים על כמויות הפוסטים שנחשפו אליהם ולע ערכו טבלאות וגרפים שימחישו את השינוי בפייסבוק. חוויותיהם האישיות מספקות לנו תובנה על האופן בו פייסבוק פועל. על אף הקושי שבשינוי הרגלי התקשורת, אני מתכוון להיגמל מהלייק, או לפחות לנסות. מה איתכם?
