כמו שהסנדלר הולך יחף, כך גם האנשים שאחראים על הגידולים החקלאיים הכי פופולריים בעולם לא תמיד זוכים ליהנות מהפירות שלהם. סרטון דוקומנטרי מקסים חושף קבוצה של מגדלי קקאו מחוף השנהב, שמקדישים את כל חייהם לאיסוף וייבוש פולי הקקאו אבל לא באמת יודעים מה אפשר לעשות איתם.
יוצר הסרט הביא איתו כמה חפיסות שוקולד ונתן לעובדים האלה לטעום לראשונה את המעדן שהם גורם חשוב מאוד בייצורו.
לאחר שהם מסיימים להתלהב מהמתיקות, ניתן לראות את הבלבול הגדול שלהם. הם לא מצליחים להבין איך הופכים את הפולים היבשים שהם מוכרים למוצר החום והמתוק הזה. יוצר הסרט מנסה לספר להם על קלייה ועל ערבוב עם חלב, אבל גם את ההסבר הזה הם לא ממש מצליחים לקלוט, ורק חוטפים עוד טבליית שוקולד כדי ליהנות מהטעם לפני שהוא נגמר.
בעל מטע קקאו מרוויח סכום ממוצע של שבעה אירו ליום עבודה – סכום שהם צריך כדי לכלכל את כל המשפחה והעובדים שלו. במקומות המועטים שמוכרים שוקולד בחוף השנהב רוצים על חפיסה שני אירו – סכום כמעט דמיוני למוצר כל כך לא נחוץ בשביל החקלאים האלה. וכך, בזמן שהתוצאת שלהם נמכרת ביוקר הם שממשיכים למכור לעבוד קשה ולמכור אותה במחירים נמוכים שבקושי מאפשרים להם להתקיים.
הסיפור הזה מדגיש את ההבדלים בין העולם המערבי לעולם השלישי. בין תרבות שמקדשת צריכה לבין היצרנים שלא ממש מבינים עד כמה הם חשובים. סיפורים דומים אפשר גם למצוא בתעשיית הקפה (שמנצלת עד תום חקלאים פשוטים ומשלמת להם פרוטות), תעשיית האלקטרוניקה (שמעסיקה כורים כדי להשיג משאבים הדרושים לייצור מכשירים טכנולוגיים בתנאים של כמעט עבדות) ועוד תעשיות רבות נוספות.
דרך Sploid
