חלקכם מכירים את הרגע בו אתם נכנסים למסעדה, המארחת שואלת “כמה אתם?” ואתם עונים לה בלחש “מקום לאחד”, נגררים אחריה ומתיישבים עם עצמכם. במקרה הטוב יש לכם אייפון לשחק איתו כדי לא להיראות לגמרי כמו תמהונים ובמקרה הרע נדמה לך שכולם מסתכלים רק עלייך יושבת לבד. בחושך, ומניחים שאין לך חברים.
ראו גם חדש ביפן: בית קפה עם ינשופים
אז בגדול, למי אכפת מה הם חושבים. בעולם הקפיטליסטי רובנו נמצאים לבד חלק גדול מהזמן. בדידות אינה מילה גסה ועדיין, אם תצעדו לתוך המסעדה הקסומה הזו ביפן (תמיד ביפן יגיעו הרעיונות הללו) תגלו ששם יעשו הכל כדי שלא תחושי בודדה בזמן הסעודה. בעולם קר ומנוכר זה הם ידאגו לכך שיצור פרוותי ינעים את זמנך.
מתברר שתמיד יש עם מי לדבר. רק אל תצפו שהוא יענה לך. הוא בעיקר יודע להאזין טוב. סועד תיאר בטוויטר איך התיישב עם עצמו כשהמלצרית בישרה לו שמישהו רוצה להצטרף לשולחן שלו. הוא לא התנגד לאחר שראה את החיוך של המלצרית וזרק “למה לא”. אחר כך ראה את הבובה קרבה אליו ומתמקמת מולו. חייבים להודות, אין מתוק מזה.
רשת קפה “מומין”, המוקדשת לסדרת ספרים פופולארים שכתבה הסופרת הפינית טובה ינסן, פשוט החליטה לאמץ לשולחן בובות פרווה ממיסות כחלק מהמדיניות הרכה. יצורים אלה נראים כמו הכלאה בין היפופוטם לסוס. בקיצור, חמור ים שמן ומתוק במיוחד שהיה גורם לי לצהול משמחה ואפילו להביא עוד כמה מהבית כדי בכלל להנעים את זמנו.
כל המקום מקושט באווירת ה”מומין” ויש לבובות ממש שמות: מומינטרול, מומינפאפא, סניף, סנופקין וכו’. המקום הזה כל כך נאמן לדמויות הללו שאפילו האוכל מוגש ברוחן ובצלמן. בקיצור, זו המסעדה שלי מעכשיו. למרות שאני בישראל ולא אגיע לשם בעתיד הקרוב.
דרך Dangerous Minds, דרך לורי שטטמאור
