מי הם ההומלסים שאנחנו מתעלמים מהם ברחוב? מי הם האנשים השקופים האלה שאנחנו מתביישים מכדי להביט בעיניהם? ההתעלמות המופגנת, הצעידה הלאה מהם היא אמצעי הגנה שמאפשר לנו לחוש שהם “אחרים” מאיתנו. אנשים חסרי מזל מעולם אחר. מסוממים אולי, חסרי מוטיבציה, פרזיטים, קורבנות של עצמם. הרי, לא יכול להיות שהם אנשים רגילים, כמונו וכמוכם. כאלה עם חלומות, כמיהות ושאיפות. אבל הם אנשים רגילים לגמרי שהיו בדרך להגשים את המטרות שלהם אבל משהו פשוט השתבש.
ראו גם: התיירת חשבה שריצ’ארד גיר הוא הומלס והציעה לו שארית פיצה
ההומלסים האמיצים שהסכימו להיחשף בסרטון מאורלנדו נראים ממש כמונו והלב נצבט מגורלם האכזר. הם קיבלו ליד קרטון ועט וכתבו במשפט אחד קטן את תמצית סיפורם. משפט קטן שיאפיין את מי שהם. חלקם היו דוגמנים, אחרים היו חולים, אחת נאלצה אפילו לוותר על ילדיה כדי שיהיה להם בית חם. כשמביטים עליהם, קשה לא לחשוב על מה הם עברו ואיך מחיים מלאי הבטחה הם מצאו את עצמם זרוקים ברחוב, חסרי גג והגנה.
בפרויקט הזה אתה נאלץ להביט עליהם ישר לעיניים ולשאול, האם ההומלס הזה יכול היה להיות אני? באופן טבעי, הסרטון מעורר חמלה ואין לאן להימלט מהמציאות הכואבת והעגומה שם בחוץ. החיים אינם מה שהבטיחו לנו או מה שקיווינו. הם תוצר של החלטות, מזל, גורל ומאבק. והפרויקט לפניכם בהחלט מספק פרופורציה ומאלץ אותנו להעריך את מה שיש.
“הלכתי לבית ספר לדוגמנות”
“יש לי סרטן ריאות שלב 2”
“נאלצתי להיפרד מילדיי כדי להציל אותם מלהפוך להומלסים”
“איבדתי והכל ואני מתחיל מחדש!”
“בניתי רובוטים”
“הייתי מאמנת כושר פרטית”
“פעם היה לי מילגה לשחק כדור בסיס”
“נולדתי חירש”
“הייתי רקדנית על קרח”
“אני ובני ברחנו מאלימות בתוך המשפחה!”
“יש לי תואר בביולוגיה”
דרך Buzfeed