מכתב פתוח לידיד פלשתיני
שלום לך ידידי בעזה ובשטחים
איך עברו עליך ועל משפחתך, 66 השנה האחרונות?
בוא לא נלך אחורה להיסטוריה העתיקה זה רחוק מדי בשביל מכתב זה.
הבריטים היו מותשים לאחר מלחמת העולם השניה והעבירו את שאלת ארץ ישראל לאו”ם.
האו”ם החליט על חלוקת ארץ ישראל , שבין הירדן לים לשתי מדינות, בחושבם שזה פתרון הוגן.
ההנהגה הציונית, אמרה כן. הנהגות מדינות ערב וההנהגה הערבית בארץ ישראל אמרה לא.
והפסדתם במלחמה שעכשיו אתם קוראים לה נאכבה – האסון. כן זו היתה מלחמה נוראה עבורכם. אך האם היה כך אם הייתם מקבלים את הצעת החלוקה של 29 לנובמבר הידועה כהחלטה 181?
הגדה המערבית שיועדו למדינה הערבית שאמורה היתה לקום לצידה של ישראל, סופחו ב 1950 ע”י ירדן
מאז ועד מלחמת ששת הימים איפה היה העם הפלשתיני וההנהגה שלו ? תשע עשרה שנה היו זמן די והותר להקים מדינה בגדה המערבית.
אתה (הפלשתינאים) וההנהגה הערבית איימה להשמיד את ישראל ב 1967 והפסדתם שוב. ובמקום לנהל מו”מ איתנו הלכה הליגה הערבית לחרטום וחזרה עם ההחלטה לא שלום לא הכרה לא משא ומתן.
החלטה זו נגעה בניסיון ההיסטורי שלנו. אחת מתוצאותיה לדעתי, הייתה תחילתן של ההתנחלויות בשטחים לכל פעולה יש תגובה נגדית וזו הייתה התגובה הנגדית.
ב – 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה וכדי לקצר מכתב זה, בוא נאמר שהיא באה לסיומה עם הסכמי אוסלו. אשר בהסכמים אלה ישאל הכירה באש”ף כנציג הלגיטימי של העם הפלשתיני. ואש”ף מצידו בין היתר הסכימה להפסיק את פעילות הטרור נגד ישראל.
דעתי האישית על הסכמי אוסלו, היא שכאשר הזדמנות הסטורית מציגה את עצמה, יש לעשות את הדברים במכה אחת ולא בשיטת השלבים כדי להגביר את התקווה ולא ליצור מרירות בין הצדדים.
הרצח שבוצע ע”י ברוך גולדשטיין במערת המכפלה לא תרמה ליצירת אוירה של שלום, ומצד שני אני מרגיש שערפאת כשל ולא הצליח לעבור ולהיות מדינאי. הוא איפשר לקבוצות שוליים להמשיך בפעילות הטרור. פיו וליבו לא היו שווים. פיגועי ההתאבדות יחד עם רציחתו של רה”מ רבין חיסלו למעשה את הסכמי אוסלו.
ב 15 לאוגוסט רה”מ אריאל שרון, ביצע את ההתנתקות מעזה ונסוגנו ממנה באופן מלא ומוחלט,
מעזה כדי להניע את תהליך השלום.
ובמקום לנצל הזדמנות זו להתחיל לבנות תשתיות של מדינה מים חשמל חינוך וכו’ וע”י כך הוכחה במעשים שאתם רוצים שלום. ההנהגה שלך החמאס בחרה לנצל את המשאבים כדי להמשיך בדרך המלחמה- כאשר היא מצהירה בפה מלא שרצונה להשמיד את ישראל.
פעולות אלה והצהרות אלה של מנהיגיך, בגלל ההסטוריה שלי, אומרים לי שאין טעם לשאוף לשלום. כי אם מנהיגך משאירים לי את האופציה של הכל או כלום (לכם הכל ולנו כלום) משחק של סכום אפס. אין זה משנה איפה אני עומד במפה הפוליטית יונה או נץ. אם זו הברירה שאתה ומנהיגך משאירים לי- אתה יכול להשאר עם כלום.
בשאיפתך להכל במהלך 66 השנה האחרונות מצבך השתנה מגרוע לגרוע יותר. חשוב איזו מדינה נהדרת יכלה להיות לך אם בזמן הזה היית משקיע את משאביך בבניה במקום בלחימה?
חלק ממני חושב שהמדינה שלי צריכה להפסיק להתחנן לשלום, דבר שעשינו במהלך 66 השנה האחרונות. למה הדבר דומה לתסמונת האישה המוכה החוזרת פעם אחר פעם לבעלה בתקווה שהתוצאה הפעם תהיה שונה. ההגדרה של אי שפיות היא חזרה על אותה פעולה – שוב ושוב- בתקווה שהתוצאה תהיה שונה. חלק ממני רוצה לומר לך: שמעתי אותך, אתה לא רוצה שלום אני מקבל את העובדה הזו.
הגיע הזמן, ששני הצדדים גם אני וגם אתה נבין שלא אני ולא אתה נגשים את מלוא החלום שלנו. ספרי ההסטוריה שלך מלאים במעשים נוראיים שעשינו לך. כך גם ספרי ההסטוריה שלי מלאים במעשים נוראיים שעשית לי.
אני מאמין שאתה בדיוק כמוני רוצה ללבוש את מכנסיך רגל אחרי רגל, לנשק את רעייתך וילדיך ללכת לעבודה בשלום ולחזור ממנה בשלום.
תגיד מה עשית אתה ביום השישי למבצע צוק איתן? אגיד לך אני עזבתי את העבודה מוקדם כדי לא להתפס בפקק במקרה של אזעקת טילים. שתיתי קפה בבית קפה, הלכתי לסופר קניתי שני ליטר חלב. ואז באה האזעקה בתל אביב, בעודי הולך הביתה. הגעתי לחדר המדרגות שמעתי בום חיכיתי 5 דקות ועליתי הביתה להמשיך את שיגרת חיי היום יומית הרגילה. האם אתה יכול להגיד אותו דבר?
אני לא יכול להביא את המנהיגים שלך לשאוף לשלום, זה התפקיד שלך ידידי, צא לרחובות עזה ודרוש שלום ממנהיגך. ויפה שעה אחת קודם לפני שהימין הקיצוני כאן יעלה לשלטון.
