מאת צוות הכותבים של המגזין הפסקת קפה – הרגעים הקטנים שעושים לך את היום!
זה נשמע כמו קלישאה שחוקה או ניו-אייג’-פסאודו-מדעי-שקר-כלשהו, אבל לא ולא! מחקרים מוכיחים שחיות מחמד עושות טוב לא רק לנשמה אלא גם לבריאות ולאריכות ימים.
מסתבר שלהשפעה המרגיעה של בעלי החיים, לתחושת הביטחון ולאהבה שהם מעניקים יש יכולת של ממש לתרום להורדת לחץ הדם, לשפר את מצב הרוח ואפילו לסייע בשיקום במצבים קשים של פגיעה ונכות. קחו למשל את גורם הנכות מספר אחת בארץ – שבץ מוחי.
כ-15,000 איש ואשה לוקים בשבץ מוחי בישראל בכל שנה. מה שאומר שכמעט כולנו מכירות או מכירים מישהו שזה קרה לו, ואם לא אותו אז את אח-של-דוד-שלו. הנה, אפילו עשו על זה כתבה מטרידה ב “יומן”.
רוב האנשים שישרדו שבץ מוחי, יישארו עם נכות או ליקויים בתפקוד ברמות שונות, ויזדקקו לתהליך שיקום מורכב ומתמשך. יש כיום שלל טיפולים שנועדו למטרה הזאת, מפיזיותרפיה דרך קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק ואפילו דיקור סיני. אבל מטופל אחרי שבץ מוחי הוא פעמים רבות אדם שאיבד את היכולת לתפקד באופן עצמאי, וצריך ללמוד מחדש איך לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, כמו אכילה, דיבור, הליכה, קריאה וכתיבה. כדי לעבור את המסע הארוך והמייאש הזה – בהנחה שהנתונים הפיזיים מאפשרים זאת – הוא יזדקק לסבלנות, אמונה והרבה כוחות נפשיים. בתחום הזה, לרפואה לא תמיד יש מה להציע, וצריך לחפש פתרונות יצירתיים.
וכאן נכנסים לתמונה חברינו ההולכים על ארבע. חלק חשוב מתהליך השיקום הוא לייצר סביבה תומכת, ובעלי החיים יכולים למלא תפקיד חיוני בתהליך מעצם היותם גורם שתומך ומקבל ללא תנאי. בנוסף, הם עוזרים להפיג מתחים ולהתמודד עם מצבי לחץ, מקלים על הבדידות ומעודדים תקשורת ותנועתיות בעצם נוכחותם. אנשים שלקו בשבץ מוחי סובלים הרבה פעמים מקושי בשליטה ובוויסות של רגשות, שיכול להתבטא בהתפרצויות זעם, איריטביליות, דיכאון וחרדה. זאת, כמובן, בנוסף למצוקה הרגשית הנובעת מאובדן העצמאות והפגיעה בתפקודים הבסיסיים. חיות מחמד עוזרות למתן את כל אלה ותורמות לחוסן הנפשי של בעליהן, באופן שמשפר את הסיכוי להתמדה והצלחה בתהליך השיקום.
והשוס הכי גדול: נמצא שבשנה הראשונה אחרי השבץ, שיעור התמותה של מטופלים בעלי חיות מחמד הוא אחד לעשרים, לעומת אחד מכל שלושה מטופלים שאינם מגדלים חיות. אבל זה רק קצה הקרחון! הנתונים מלמדים על שיפור לא רק בהתמודדות עם שבץ מוחי, אלא גם עם סוכרת, עודף כולסטרול, אסטמה, מחלות לב, אוטיזם ועוד – הכל נמצא באינפוגרפיקה הנהדרת הזאת, הקרדיט לדניאלה הראל:
אבל לפני שאתם רצים לסניף “תנו לחיות לחיות” הקרוב לביתכם, דיסקליימר: חוץ מהבריאות, יש אלף סיבות מעולות להכניס חבר שעיר, מתנשף ומגרגר למשפחה; תמורת השקעה סמלית של אש”ל, חיסונים ותשומת לב, תקבלו שירותי שמירה, פעילות לשעות הפנאי, חימום המיטה בלילות הקרים, חבר טוב לילדים, וכמובן – אהבה, הערצה ונאמנות אינסופית. זה במקרה של כלב, בכל אופן. במקרה של חתול לא תקבלו כלום, למעט התענוג (שאין לזלזל בו) לשכן אצלכם בבית יצור סמי-פראי בעל רוח חופשית אמיתית. ואולי מדי פעם עכבר מת בפתח הדלת. בכל מקרה, הנקודה היא שלמרות כל היתרונות שיש בכך – לא לכל האנשים מתאים לגדל חיות מחמד, ועדיף להימנע מלאמץ כלב או חתול אם אין לכם מספיק זמן ונכונות להשקיע בו.
אבל יש גם פתרונות ביניים: אם אתם עסוקים מדי, אלרגיים מדי או סתם לא בנויים למחויבות, ועדיין מעוניינים בזמן איכות חייתי, שווה לבדוק אופציות אחרות – למשל להציע לחברים לעשות להם דוגסיטר מדי פעם, להתנדב באחת מהעמותות, או לאמץ כלב לתקופה מוגבלת של שבוע במסגרת של אומנה.
תודה לדניאלה הראל ולקרן לנדסמן מהבלוג סוף העולם – מבט מהיציע על האינפוגרפיקה הנהדרת.
שבוע טוב לכולם!
