לפני קרוב לשנה התארחה עינב גנד גלילי בכנס של איגוד האינטרנט הישראלי, והעבירה שם הרצאה ארוכה בנודע “מידענות ברשת העמוקה”. היא לא תיארה לעצמה שההרצאה הזו תהפוך ויראלית מאוד בחוגים מסוימים ולא במובן החיובי.
גלילי, שמגדירה עצמה כמומחית באסטרטגיה ובתכנון של חיפושי מידע ותכנון והשגת אינפורמציה ברשת האינטרנט (ציטוט מכתב התביעה שהגישה), סיפרה בהרצאה על כישורי ההאקינג שלה ועל “הרשת העמוקה”. במהלך ההרצאה היא השתמשה במספר מונחים שמבקריה טוענים כי אינם מדויקים במיוחד, וחלקם אף קבעו שגלילי לא ממש יודעת על מה היא מדברת. ההרצאה עצמה עברה עריכה מחדש והועלתה ליוטיוב על ידי משתמשים, כך שבצורתה החדשה היא כוללת אך ורק את הציטוטים הבעיתיים.
ההרצאה הזו הפכה את גלילי לידוענית בקטע שלילי, סוג של בדיחת רשת שקיבלה מחוות שונות. כאשר מחפשים את גלילי בגוגל מתקבלות בעיקר תוצאות שגורסות שהיא שרלטנית וכלל לא מבינה בנושאים עליהן היא מרצה. אתמול שלפה גלילי את התשובה שלה: כתב תביעה (PDF דרך “חדר 404” של עידו קינן, אחד הנתבעים) נגד 25 גולשים (מתוכם שלושה עיתונאים) על לשון הרע. גם ערוץ 10, שפירסם אייטמים על ההרצאה ב”צינור לילה” ומנחה התוכנית, גיא לרר, נמנים ברשימת הנתבעים.
בכתב התביעה טוען עורך דינה של כלילי שבוצע “אונס קבוצתי” בשמה הטוב. “זכותו של אדם להעטיר דברי ביקורת כחלק מחופש הדיבור ושמירת ערכי דמוקרטיה, אך דומה שכל הנתבעים עשו פלסתר את כל העקרונות הללו והביאו את אמצעי התקשורת לשפל המדרגה”, נכתב בכתב התביעה: “זכות האדם למקום עבודתו ולעיסוקו הם מהדברים המקודשים על-פי חוקי היסוד באשר הם. הנתבעים פגעו ורמסו את זכותה זו של התובעת במצח נחושה”.
כל אחד מהנתבעים נתבע כל סכומים שנעים בין 10,000 ל-30,000 שקלים, כאשר סכום התביעה הכולל הוא 400,000 שקלים. בנוסף, התביעה מבקשת לחייב את הנתבעים לפרסם התנצלות פומבית ולמחוק מהרשת את כל התכנים הקשורים לנתבעת.
אך הרשת כמו הרשת יודעת להתגונן נגד תביעות שעניינן ביטוי. באתר Internet Israel פורסמה הכתיבה עם בקשה ייחודית: לעזור לנתבעים לנסח את כתב ההגנה שלהם על ידי הפרכה של כמה שיותר דברים שנאמרו בהרצאה של גלילי. לשם כך נפתח מסמך בגוגל דוקס, בו מומחים מתבקשים לתרום הפרכות כאלה ולחתום בשמם האמיתי. המסמך כבר כולל כמה הפרכות כאלה – והיד עוד נטויה.
השאלה היא אם המסמך בכלל עונה לטענות הנמצאות בתביעה ואם לגלילי יש בסיס משפטי לתבוע את עלבונה. לא מדובר בתביעת דיבה אלא בתביעת לשון הרע: עורך דינה של גלילי טוען שה”התאגדות” של הגולשים נגדה יצרו התקפה מכוונת ולא חוקית שכל מטרתה היתה לשים את גנד גלילי כמושא ללעג. כך למשל, התביעה מציינת מספר גולשים שהכינו ממים בכיכוב גלילי, גם כאשר הממים כללו תיאור מדויק של דברים שהיא אמרה.
בעקבות המקרה, גולשים רבים “יצאו מהארון” והודו בעצמם שההתקפה על גלילי הסבה להם חוסר נחת גם בזמן אמת. גם גולשים שמסכימים עם הטענות לגבי אמינותה של גלילי ציינו שעוצמת ההתקפה היתה חסרת פרופורציות. “…אני חושבת שמדובר במופע תליה בכיכר העיר, שהוא נעים למי שסוקל ולא נעים, בלשון המעטה, לזה שנסקל. הצהרות האלה אינן לרוחי”, כתבה בנושא עינת חורשי, אך גם כתבה שלדעתה ההתגייסות של הקהילה הגיקית להפרכת הטענות המוטעות שהוצגו בהרצאה המקוית נעשתה למען הפצת ידע מדויק.
אם המקרה יגיע לבית המשפט ולא יסתיים בפשרה, יהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי פסיקת השופט. מדובר במקרה מעניין בו לינץ’ אינטרנט שהיה לו, לפחות על הנייר, הצדקה מסויימת, מגיע לפתחו של בית המשפט. השופט יצטרך לקבוע אם “התקפה” שהתגבשה בצורה אורגנית-קהילתית וללא תיאום מיוחד אינה לגיטימית, ואם ביקורת שצוברת ויראליות מאבדת מהלגיטימיות החוקית שלה ברגע שהיא מתחילה לפגוע בשמה הטוב של מושא הביקורת.
