א.אגם עיצובים בזכוכית היא החברה המובילה בישראל לעיצוב וייצור זכוכית – החל ממקלחונים, דרך מעקים ועד פסלים דקורטיביים, א. אגם היא המקום בשבילך!
העולם שלנו מחובר ברשתות של זכוכית ואוויר – אנחנו מתקשרים דרך מסכים שבירים, מסתכלים מבעד לחלונות מטונפים על עולם שלאט לאט שוכח איך נראית אינטראקציה אנושית. אבל בצד השני של העולם הזה יש אנשים שמנסים לבחון את גבולות הזכוכית ברמות שונות של הצלחה. אנשים כמו…
ראו גם: 10 שחזורים של תמונות אייקוניות ביצירות זכוכית יצירתיות
גארי הוי
לכל אדם יש בדיחות קבועות, וגארי הוי לא היה שונה. גארי הוי היה קנדי בעל תואר בהנדסה ובעריכת דין, שעבד בתור שותף מצליח באחד ממשרדי עריכת הדין הגדולים ביותר בקנדה באותה תקופה – הולדן-דיי-ווילסון. הוא היה אחד מעורכי הדין המצליחים ביותר שם, והיה אהוב על כל חבריו, בעיקר בגלל חוש ההומור שלו. הבדיחה הקבועה של הוי כללה הדגמה של חוזק חלונות הזכוכית המחוסמים של המשרד, בקומה ה-24 של הבניין, באמצעות ריצה והתנגשות בהם עם הכתף.
אלו מכם עם חוש בריא של אירוניה כבר יודעים לאן הסיפור הזה הולך.
ב-9 ליולי, 1993, חבורה של מתמחים צעירים הגיעו למשרד לסיור. אחד הדברים המעניינים בקשר למתמחים צעירים היא שהם עדיין לא מכירים את כל הבדיחות הרגילות של המשרד ואפשר לשלוח אותם להביא אבקת חשמל מהארון. אבל גארי הוי לא צחק מבדיחות על אבקת חשמל – גארי הוי צחק מבדיחות על הזכוכית הבלתי שבירה של חלון המשרד שלו. הוא אמר למתמחים הצעירים שהזכוכית, כאמור, בלתי-שבירה, זינק לתוכה עם הכתף…
…וניתז לאחור. הזכוכית אכן לא נשברה. עד היום, אף אחד לא יודע מה גרם לגארי הוי לנסות שוב – האם היה זה מתמחה חצוף, שאמר שלא נראה שגארי התאמץ מספיק? אולי גארי עצמו הרגיש שהניסיון הראשון היה חלש מידי..? יהיו הסיבות אשר יהיו, גארי לקח מספר צעדים אחורה, רץ קדימה, והטיח את עצמו שוב בזכוכית. גם בפעם השניה היא לא נשברה, אבל הזינוק השני באותו יום וה-מי-יודע-כמה במספר לאורך השנים היה יותר מידי בשביל מסגרת החלון – הזכוכית (הבלתי-שבירה) ניתקה ממקומה, וגארי מצא את עצמו מרחף באוויר, פניו צמודים ללוח זכוכית מחוסמת וצולל לכיוון רחובות טורונטו במהירות מדאיגה. אנחנו רוצים לדמיין שבדרך למטה, גארי לפחות שאב נחמה מזה שהזכוכית באמת לא נשברה.
מוניקה בונווינסיני
כמה פעמים הייתם בפתיחת גלרייה שהיתה כלכך מרתקת שסירבתם ללכת לשירותים כדי לא לפספס אף שניה של תמונות נייחות שלא הולכות לשום מקום, לא משתנות, וישארו באותו מקום במשך כל התצוגה..? אם התשובה שלכם היא לא “מה?” אז מוניקה בונווינסיני חולקת את כאבכם. לאמנית האיטלקיה הזו נמאס לפספס רגעים חשובים בהיסטוריה של האמנות בגלל השלפוחית הקטנטנה שלה, והיא החליטה להמציא את המיצג “אל תפספס שניה” – תא שירותים שעשוי ממראות דו-כיווניות, שמאפשר למשתמשים לעשות את צרכיהם ועדיין להמשיך לצפות בתערוכה כולה.
המיצג היה הצלחה כה גדולה שאוצרי התערוכה החליטו להעביר אותו לרחובות לונדון ובכך לבטל לחלוטין את מטרתו המקורית. ההולכים והשבים זכו לחזות בקוביית מראות מבלבלת (שככל הנראה הריחה כמו פלוצים), ואלו שהשתמשו בה באותו רגע זכו לדעת איך זה מרגיש לשבת על האסלה כשילד בן עשר מצמיד את פרצופו למה שנראה מהצד הפנימי כמו קיר זכוכית שקוף לחלוטין ונותן בהם מבט תוהה.
חסוס “חצי-חיה” ווילה
חסוס “חצי-חיה” ווילה הוא אקרובט ופעלולן שעבד בסירק דה-סוליי (קרקס השמש) המפורסם, ואז עבר ללנסות לשבור שיאי גינס למחייתו. אחרי שהוא שבר את שיא גינס בקפיצה למרחק מעל מכונית, כמו גם את שיא גינס לגילגולים לפנים באמצעות נעליי קפיץ, הוא החליט לנסות לשבור את שיא גינס בקפיצה דרך זכוכיות מחוסמות. איך זה הלך..? צפו בסרטון ותגלו.
למרות ההכנה והאימונים הקשים, ולמרות אמצעי ההגנה שבהם הוא הקיף את עצמו, חצי-חיה רץ קדימה, הסתער לתוך הזכוכית המחוסמת ובמקום לשבור את שיא גינס שבר את הצוואר. היום הוא מנסה לממן את ניתוחי השיקום שלו, ושוקל לנסות לשבור את שיא גינס ל-“אדם עם הכי הרבה שברים בצוואר” ו-“האיש עם הניסיון הכי מצחיק לשבור שיא גינס”. אנחנו לא בטוחים אם אלו קטגוריות אמיתיות, אבל הן צריכות להיות.
