האם הפלה היא פעולה חיונית או מצערת? שאלה זו עומדת במרכזו של ויכוח וותיק. בצד אחד נמצאים בדרך כלל נציגי הדת, שמאמינים בקדושת החיים ולא יכולים לדמיין אמא שמעדיפה לוותר על הילד העתידי שלה.
מנגד ניצבות נשים שנכנסו להריון לא מתוכנן ואינן מרגישות שהן מוכנות להיות אמהות. בתווך ניצבים הרופאים, שמוצאים עצמם במרכז וויכוח אידיאולוגי.
אמילי לטס בת ה-25 תומכת בהפלות. היא מקדישה זמן רב במרפאת הפלות בניו ג׳רזי, שם היא מסבירה לנערות שנכנסו להריון שהן לא צריכות לפחד לעבור את התהליך. לכל אישה יש את הזכות להחליט אם ומתי היא רוצה להרות – ואם המדע מאפשר לנו להפסיק את ההריון – אין סיבה שלא לנצל אותה.
ואז אמילי גילתה בעצמה שהיא בהריון. מבחינתה, לא היתה בכלל שאלה לגבי מה היא מתכוונת לעשות. היא עדיין לא מוכנה להיות אם, ולמרות שהיא התרגשה מאוד לגלות שגופה מאפשר לה ליצור חיים חדשים, היא מרגישה שהיא צריכה לחכות עוד כמה שנים עד שתעשה זאת. את המסע שלה להפלה היא החליטה לתעד – כדי להוכיח לאחרות שהפלה זה לא אירוע טראומתי ולא אירוע מפחיד.
אמילי היא לא הראשונה שמתעדת את ההפלה שלה – אך עדיין לא מדובר בתהליך רפואי שמתועד לעיתים קרובות מדי – בטח לעומת לידות שמתועדות כל הזמן. הסרטון עצמו הוא לגמרי בטוח לצפייה בעבודה ולא מציג שום דם או גועל. רק בחורה אחת שהחליטה איך היא רוצה להמשיך עם החיים שלה ולא התחרטה.
אי החרטה ממשיך גם שבועות אחרי ההפלה. אז היא צילמה את השוט האחרון של הסרט, בו היא מספרת שהיא לא מתחרטת, ושהסיפורים סטייל ״הצער והחרטה על ההפלה שעברתי״ הם ממש לא נכונים לכל אחת.
דרך The Daily Dot
