הרבה אנשים מוצאים דברים ברשת. תחביבים, אהבה, יש שיגידו שאפילו חיים שלמים. אבל בין כל הדברים היפים שמצאנו און ליין אבדו גם כמה תכונות, אולי לתמיד.
לכבוד אירוע הנעילה של פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית, “דברים שאיבדנו ברשת”, ליקטנו כמה דברים שאבדו לנו ברשת במהלך השנים האחרונות. באירוע ידברו מורן שוב, ד”ר כרמל וייסמן, דפני ליף, ד”ר ירדן לוינסקי, נוי אלוש ואלי הירש. כל אחד מהם יספר ב-12 דקות מה הוא איבד שם. האירוע יתקיים ביום שבת, 3.5, החל משעה 19:30 בסינמטק חולון.
פרינט סקרין שנערך בימים אלה בחלון הוא נקודת מפגש מרתקת בין עולמות הטכנולוגיה, אמנות וקולנוע המקיים תערוכות אינטרקטיביות, הקרנות קולנוע, סדנאות וכיתות אמן. יהיה מרתק. מיוחד לגולשי חורים ברשת: כרטיסים לאירוע “דברים שאיבדנו ברשת” ב-25 במקום 38 ש״ח. ההנחה תינתן עבור מילת הקוד HORIMBA במקום או בטלפון 03-5021552
1. היכולת להתמקד בדבר אחד
תמונה: Shutterstock
פעם נהגו לטעון שמולטי-טאסקינג זה משהו שרק נשים יודעות לבצע. היום כבר ברור שזה לא נכון. היכולת להתמקד במספר דברים בעת ובעונה אחת, היא יכולת שטמועה ממש ממש חזק לכל מי שמגדיר את עצמו כאזרח דיגיטלי.
העולם המקוון הרגיל אותנו לקבל כל דבר בצורה מיידית ולצרוך מידע בצורה מהירה וגדושה, ואנחנו כבר מתקשים לעבוד בקצב של העולם הישן. קחו לדוגמה את הסטודנטים באוניברסיטאות, שפשוט לא מסוגלים לשרוד שיעור שלם מבלי לבדוק לפחות מאה פעמים את פיד הפייסבוק שלהם והאם הם קיבלו הודעות חדשות בוואסטאפ. זה לא הם – זה העולם שסובב אותם.
החדשות הטובות? יכולת המולטי-טאסקינג הזאת אומרת שהמח שלנו מהיר וגמיש יותר מאי פעם, ועוזרת לנו להיות יעילים יותר בעבודות שמעניינות אותנו. החדשות הרעות? סביר להניח שילדים שגדלו בעידן הדיגיטלי לא יוכלו אף פעם להנות מספר טוב או לשקוע לתוך סרט באורך מלא.
2. זכרון לטווח ארוך
תמונה: Shutterstock
כשהייתי קטן, זכרתי בעל פה את מספר הטלפון שלי בבית, כמו גם את מספרי הטלפון של כל חבריי. היום קשה לי להצליח לזכור את המספר של עצמי, שלא לדבר על של אנשים אחרים. אני, כמובן, לא היחיד. בעזרת הרשת, הפסקנו לזכור פרטים. הרי מי צריך לזכור דברים כאשר הכל נמצא במרחק לחיצה בגוגל?
להגיד שהזיכרון האנושי מצטמצם זו קביעה מוגזמת מדי, אבל אין ספק שהרשת גורמת לו להשתנות. מחקרים בנושא הוכיחו שזה לא שאנחנו זוכרים פחות, כמו שאנחנו זוכרים אחרת: במקום לזכור מספרי טלפון אני זוכרים את הצורה בה שמרנו אותם בסמרטפון שלנו. במקום לזכור מידע שימושי אנחנו זוכרים איפה למצוא אותו ברשת. בקיצור: במקום לשנן התחלנו לזכור איך לזכור דברים, כאשר המכשירים הדיגיטליים משמשים מעין שלוחה לזיכרון ובה אנחנו מאחסנים פריטי מידע.
השאלה היא מה יקרה אם פתאום נמצא את עצמנו, אפילו לרגע, בעולם הישן. מה אם נאבד את הסלולרי שלנו? האם נצליח לשחזר את היכולת שאפשרה לנו לזכור מספרים וכתובות בלי לחפש אותם דיגיטלית? או שנצטרך להשאר אבודים עד שנשיג מכשיר חדש?
3. לקרוא ולכתוב
תמונה: Shutterstock
עיתוני הפרינט יודעים טוב מאוד מה הם איבדו בגלל הרשת: המון המון קוראים. בכלל, ככל שעוברים השנים “דפוס” הופך להיות טכנולוגיה מיושנת ולא רלוונטי. ynet החליף את “ידיעות”, הקינדל מחליף את הספר. “שחור על גבי לבן” הולך להיות מונח לא רלוונטי עוד שנים ספורות.
גם תשומת הלב שלנו לטקסטים ארוכים השתנתה. קשה להגיד שאנשים לא קוראים היום, ואולי מבחינה כמותית הם אפילו קוראים יותר מילים ליום מבעבר (תלוי כמה החברים שלהם חופרים בפייסבוק) – אבל האם לדור הבא תהיה הסבלנות הדרושה לקרוא ספרים ארוכים? ממש לא בטוח.
גם הכתיבה היא לא מה שהיתה פעם. כתב יד הופך ללא רלוונטי בתקופה בה הכל דיגיטלי. כל סטודנט שצריך פתאום לגשת למבחן שדורש ממנו לכתוב המון טקסט ללא להשתמש במקלדת יעיד כמה כואבת היד כשמסיימים – אנחנו פשוט לא רגילים לכתוב כל כך הרבה באמצעות הידיים שלנו.
אך גם בכתיבה, כמו בקריאה, זו לא רק הצורה שהשתשנתה אלא גם המהות: האינטרנט גרם לנו לשבור את ההפרדה בין טקסט מדובר לטקסט כתוב. בפייסבוק אנחנו כתובים כמו שאנחנו מדברים – וסביר להניח שככל שנתרגל לזה, כך השפה הדבורה תמצא דרכה גם אל טקסטים ספרותיים ואקדמאיים. זה שינוי שוודאי יראה מוזר מאוד לאלו מאתנו שעדיין אוהבים לקרוא ולכתוב “כמו פעם” – אך הוא נראה כהתפתחות הכי טבעית של הדרך בה האנושות מתקשרת בכתב.
4. את דתנו
תמונה: Shutterstock
ככל שאנשים גולשים יותר – כך הם פחות מאמינים באלוהים. בהתחלה הקשר בין הדברים נשמע קלוש, אך מחקרים סטטיסטיים הוכיחו שיש קשר ברור בין עליית הפופולריות של הרשת בארצות הברית לבין השפל הגדול אליו הגיעה רמת האמונה באל. רמת האמונה אגב יורדת גם ביחס ישיר לעלייה ברמת האקדמאים באמריקה, וקשורה גם בחינוך מבית (פחות ילדים גדלים במשפחות דתיות).
צריך לבצע מחקר מעמיק בשביל להוכיח את הקשר בין האינטרנט לבין האתאיזם – אבל יש להניח שמכיוון שהרשת פותחת צוהר לעולם הגדול ומציגה בפני צעירים מגוון רחב של דעות ואמונות, כך גם היא יכולה לשכנע אנשים רבים יותר שאמונה באלוהים היא לא דבר שצריך לבוא כברירת מחדל, אלא משהו שצריך לפתח במשך זמן רב ומתוך אמונה אמיתית.
5. את ההבחנה בין חברים ל”חברים”
הרשתות החברתיות הפכו את כל הקונספט של “חברים” לעניין די משונה. מצד אחד, יש לנו קשרים דו כיווניים אם הרבה יותר אנשים מבעבר, שיודעים עלינו הרבה מאוד מידע (כך למשל, מאות החברים שלכם בפייסבוק מקבלים עדכון כשאתם מעלים תמונה של ארוחת הצהריים שלכם). מצד שני, האם החברים האלה הם באמת חברים? או שהם רק מכרים אקראיים שבמקרה עוקבים אחרי הפיד שלנו ומדי פעם עושים לייק או רושמים תגובה?
אין תשובה פשוטה לשאלה הזו. מצד אחד, אותם מכרים וירטואליים יודעים עלינו הרבה יותר דברים ממה שהחברים האמיתיים שלנו ידעו עלינו לפני 10 שנים. מצד שני, בניגוד לאותם חברים האמיתיים, החברים הוירטואלים לא תמיד מכירים אותנו, את מבנה האישיות שלנו. הם מכירים את התמונה שאנחנו מציגים בפייסבוק – וכך גם אנחנו מכירים אותם.
דבר נוסף שהרשתות החברתיות גורמות לנו לאבד זו היכולת רבת הערך להיות לבד. פעם יכולנו להעביר שעות בלי שום אינטראקציות חברתיות ולא להרגיש יוצאי דופן. היום אחרי חמש דקות אנחנו ממהרים לבדוק בפייסבוק אם קיבלנו לייקים חדשים – ובעצם שוכחים איך להעביר את הזמן עם עצמנו. אנחנו הופכים להיות יצורים חברתיים יותר – אבל מה פשר החברויות האלה, ומה כל זה שווה אם אנחנו כבר לא כל כך זוכרים איך לחיות עם עצמנו?
6. את הרשת הטובה והישנה
אומרים שפעם הרשת היתה מקום טוב יותר. האנשים היו נחמדים יותר, התכנים עמוקים יותר, הרשתות החברתיות מרגשות יותר. הרשת הישנה והטובה, זו שבשביל אחדים תהיה לילות בערוצי IRC ובשביל אחרים דיונים ארוכים עם אנשים ב-Usenet (או לצעירים יותר – בפורומים שאינם בפייסבוק), איננה עוד.
הרשת מתפתחת. היא עושה את זה בקצב מסחרר, ונראה כי היא יכולה להשתנות מהקצה אל הקצה בתוך זמן קצר בלבד. ענקיות נופלות ומפנות את מקומן לענקיות חדשות, דורות חדשים של גולשים מצטרפים לחגיגה, ופרקטיקות-רשת שהיו מאסט בעבר כבר אינן נמצאות בשימוש היום. מישהו בכלל זוכר תקופה בה זה היה ממש לא סביר להזדהות בשמכם האמיתי ברשת? כי בפייסבוק ממש רוצים שתשכחו.
ככה זה בכל דבר, לא רק ברשת. העולם הוא מקום נזיל ומשתנה על בסיס יומיומי. כמו בו, גם ברשת כל יום אנחנו מרוויחים עולם ומלואו – אך גם מפסידים את הרשת שהיתה שם אתמול.
