צוותי החיפוש של המטוס המלזי חשפו את הסוד העצוב של האוקינוסים

שטח זיהום האוקיינוסים היום מוערך בין גודל המשתווה לגודלה של טקסס ועד גודלה של ארצות הברית. זה זמן רב שאנחנו מתייחסים לאוקיינוס כאל פח האשפה הפרטי שלנו, אולם רק החיפושים אחרי המטוס המלזי גרמו להפצת הבעיה במלוא עוצמתה בעולם.

אשר שכטר מדה מרקר דיווח באוגוסט האחרון כי מדי שנה, כעשרה מיליון טונות של פסולת – כ־80% ממנה פלסטיק והשאר כימיקלים, מתכות וחומרים אחרים – מוצאות את דרכן לאוקיינוסים. כ־100 מיליון טונות של פלסטיק מיוצרות מדי שנה בעולם, לפי גרינפיס, ו־10% מתוכן מושלכות לים. 3.5 מיליון חתיכות פלסטיק ביום נערמות ממציתים, בקבוקי שתייה, פקקים, מזרקים, צמיגים, צעצועים ותכולה של כעשרת אלפים מכולות שאובדות מדי שנה בלב ים. על פי מחקרים 80% מהפסולת מקורה ביבשה.

“המזבלות” הגדולות באוקיינוסים (מוקפות בעיגול) . מקור :ויקיפדיה

לזיהום הזה יש מחיר סביבתי. סוגים רבים של דגה נכחדים במהירות שיא ועל פי מדענים הדגים מעכלים 12־24 אלף טונות של פלסטיק מדי שנה. לפי מחקר שפורסם באוגוסט האחרון, כמות הפלסטיק שצבי הים הירוקים נאלצים לבלוע מדי שנה כפולה מזו שנכנסה למערכת העיכול שלהם לפני 25 שנים.

הגדול שבשדות הזבל בים נמצא בצפון האוקיינוס השקט ושטחו נאמד באזור שגדול יותר ממדינת טקסס כולה. הנה קטע מתוך תוכניתה של אופרה ווינפרי שמתמצת את הזיהום הזה:
אין ספק שחלק גדול מכל הפסולת הזו מקורו במירוץ הצריכה המטורף שכופה עלינו השיטה הכלכלית . זה הזמן לחזור לבחון איך הגיב על הנושא כלכלן בכיר בישראל כמו פרופ’ אבי שמחון. הוא טען שכל עוד בני האדם מפיקים רווח כספי מהזיהום זה בסדר. ומה לגבי זיהום האוקיינוסים? זה מבחינתו לא מטריד “כי הוא לא דג”.