שמו של דן מנו, ההוא מהישרדות, נקשר בפרשה ויראלית חדשה, שבמרכזה עומד דואר רשום.
את הדואר הבעייתי קיבלה לארה רוטר, כתבת אופנה ולייף-סטייל ואחת ממקימות דף הפייסבוק מיס האשטאג. אחרי שיצאה מהעבודה מוקדם כדי להספיק להגיע לסניף ועמדה בתור של כשעה לפני שהצליחה לאסוף את דבר הדואר, נדהמה רוטר לגלות כי החבילה שנשלחה אליה היא פרסומת לחברת גלוסיבוקס, העסק החדש של דן מנו.
מי שביקר בחודשים האחרונים בסניפי דואר בישראל, יודע שמדובר בחוויה לא כל כך נעימה. הדואר נמצא בבעיות כלכליות רבות, ומי שמשלמים את המחיר הם בעיקר הלקוחות, שנאלצים להתמודד עם תורים מטורפים כמעט בכל שעות היום. לצלוח את התור הזה רק כדי לגלות שהכל היה בשביל פרסומת זו בהחלט חוויה מעצבנת.
לארה החליטה לפנות לשירות הלקוחות של החברה, ובמקביל גם למנכ״ל שלה, מר מנו. הוא התנצל והציע לשלוח לה חבילה נוספת הכוללת תכשירי איפור עם שליח עד הבית. היא לא התרצתה, דרשה פיצוי של 800 שקלים על אובדן שעות אבודה ועוגמת נפש, ואיימה בתביעה משפטית. מנו לא התרשם מהתביעה, כינה אותה ״סחטנית״ ואמר שמבחינתו היא יכולה תפרסם את ההתכתבות בפני כל העולם.
הרגע הלא צפוי הגיע לאחר הפרסום. בעוד בדרך כלל התגובות למקרים כאלה הן בעד הצד הצרכני הנפגע, כאן לא מעט גולשים יצאו לטובת מנו, וטענו שלארה הגזימה בתגובה שלה.
לארה ענתה לכל התגובות, וציינה שהעניין עקרוני: גופים מפרסמים לא צריכים להטריד לקוחות פוטניאליים בצורה שתדרוש מהם לבזבז זמן כדי להחשף למסרים הפרסומיים שלהם.
קשה לשפוט מי צודק במקרה הזה. לקבל פרסומת בדואר רשום זה אכן מעצבן (מאוד!), במיוחד אם, כפי שלארה טוענת, היא מעולם לא ביקשה לקבל דבר מהחברה. מהצד השני של הסיפור, החברה התנצלה, הציעה לשלוח פיצוי קטן וענתה לה, לפחות בתחילת הדרך, בצורה עניינית ואנושית. יש לנו הרגשה שכולם היו מרוויחים אם העסק היה נעצר מוקדם יותר.
תגובת דן מנו וחברת גלוסיבוקס:
כמה תיקונים בעובדות ופיקנטריה (למטה):
1. לרה מעולם לא היתה מנוייה, לקוחה או נרשמה לגלוסיבוקס ולכן אין לה שום קשר למאגר המידע של גלוסיבוקס, לשימוש בו או לכל היוצא בזה. בכלל, כל הסיפור הזה הוא לא צרכני אלא וויכוח לא נעים בין שני צדדים עסקיים (בלוגרית וחברה מסחרית), מעולם לא ציפינו שלרה תהיה לקוחה שלנו הרי זה כל העניין, שלחנו לה קופסא מתנה כדי שנוכל לעשות שת”פ.
2. ללרה נשלחה המתנה מכיוון שהיא בלוגרית, היא מתראיינת הרבה כבלוגרית ומנסה לקדם את עצמה כמובילת דעה, למה היא מופתעת שפונים אליה בהצעה עסקית.
3. המתנה נשלחה, למספר מצומצם של עיתונאים, בלוגרים ולאנשים משוק הקוסמטיקה ולא ללקוחות פוטנציאלים כך שכל ניסיון להציג את הסיפור כספאם לא עומד בקנה אחד עם העובדות.
4. למרות הכל, צוות גלוסיבוקס ישר התנצל על הסיפור, לא מתוך חשש אלא מכוונות טובות כי סך הכל הרצון לעשות משהו חיובי.
5. הכתובת של לרה הושגה ב 144, נסו בעצמכם.
פיקנטריה:
מסתבר שלרה גרה במרחק 230מ’ מסניף הדואר ממנו אספה את הקופסא, לפי גוגל מפות – 3 דקות הליכה ממש באותו רחוב ולקח ללרה חודש לאסוף את הקופסא מהדואר, כלומר לא היתה פה בהילות או משהו כזה.
לארה רוטר ביקשה להוסיף:
1. הטענה היא שהצפייה בפנייה אלי היא לשת״פ- הפלייר בקופסא כלל את הנוסח הבא ״אם היית מנויה שלנו הקופסא הזו היתה מלאה בכל טוב״. מנויה, לא שת״פ כפי שמנו מנסה לטעון.2. אני מופתעת כי נשלח אלי תוכן שיווקי גרידא ללא הסכמתי או תאום מראש איתי ובטח שלא הצעה עסקית מלבד כמובן הטיזר שאמור לעורר את סקרנותי הצרכנית.3. ספאם חל גם על בעלי תפקיד. לחלק אוכלוסיה לקבוצות לא פותרת מהחוק שלמרבה הצער לא חל עדיין על משלוח דואר רשום ללא הסכמה.4. לא ברור לי עדיין מה המשהו החיובי שהחברה ניסתה לעשות.5. פרסום אפשרות השגת הכתובת שלי תמוה ביותר ונחשב בעיני לחדירה נוספת לפרטיות. לגבי מרחק סניף הדואר, זה לא רלווטי. גם אם הייתי גרה בבניין של הסניף אין לחברה זכות להטריד אותי ללא הסכמתי ע״מ לשלח לי ספאם. דן מנו מזכיר בתגובתו מספר פעמים את המילה ״מתנה״ , אני חוזרת ומדגישה שמה שנשלח אלי זה פלייר בקופסא שכלל מסר שמטרתו למשוך אותי כמנויה.
תמונה דרך הפייסבוק של דן מנו
תודה להדס ימיני
