לא, זו לא כתבת חשיפה נוסח כלבוטק, בה מתברר שמפעל נקניקים השאיר כמויות נפשעות של קוליפורמים צואתיים בנקניקים שהוא משווק. לא, הפעם מדובר ביוזמה מודעת, חוקית – ומסתבר שגם די מוצדקת – להוסיף קצת קקי לנקניק שלנו.
ויש הסבר: הרבה מזונות מושתתים על תהליכים ביולוגיים לצורך הפקתם. תסיסת שמרים גורמת ללחם לתפוח, למשל. תהליכים דומים מעורבים גם בהפקת בירה, יין ומשקאות אלכוהוליים אחרים, או גבינות, ירקות מוחמצים ונקניקים. מקור התסיסה במקרים רבים הוא בקטריות שונות המצויות בחומרי הגלם ומשנות אותם.
בשנים האחרונים עלתה המודעות בציבור ובקרב יצרני מזון שונים לתועלת שבהחדרת בקטריות “טובות”, מה שאנחנו מכירים כחיידקים פרוביוטיים, למזונות שונים. החיידקים הללו מצויים בכמויות גדולות במוצרי חלב – אך מה קורה שאנשים הרגישים ללקטוז רוצים להנות מהשפעותיהם החיוביות על המערכת הגופנית?
לקבוצת מיקרוביולוגים מהמכון למחקר וטכנולוגיות אוכל וחקלאות (IRTA) בקטלוניה שבספרד היה רעיון חתרני: להשתמש בחיידקים פרוביוטיים להפקת נקניקים, מוצר שאנשים רגישים ללקטוז יוכלו לאכול (וגם מאכל אהוב על אומת הטאפאס הקטלונית).
מכיוון שלא רצו לחלץ את החיידקים ישירות מחלב, ומכיוון שכדי להיות יעילים החיידקים הללו צריכים לשרוד מסע לאורך כל מערכת העיכול, החליטו המדענים לשאוב את חיידקיהם מחומר המתקבל בסוף מערכת העיכול – דהיינו צואה.
וצואת פעוטות, בגיל של עד חצי שנה, לא רק נחשבת ל”בריאה” במיוחד, אלא גם קל להשיג אותה: פשוט הולכים למפגשים של קבוצות תמיכה והדרכה להורים צעירים ומבקשים את החיתולים המשומשים שמשולכים במהלך המפגש. וזה בדיוק מה שהמדענים עשו.
לאחר חילוץ החיידקים מתוך הצואה, הם בידדו אותם ונתנו להם להתרבות, והשתמשו בתוצאה להפקת נקניקים מסוג “פואט”, וריאציה קטלונית פופולרית על נקניק הצ’וריסוס. כמובן שהם ניסו את הנקניקים גם עם חידקים פרוביוטיים ממקורות אחרים, אך החיידקים מצואת התינוקות התבררו כעמידים ומוצלחים ביותר.
מבחן הטעימה גם הוא לא אכזב – טועמים מקצועיים העידו שטעם הנקניקים פשוט משובח, וגם המדענים עצמם ניסו את הנקניקקי שלהם – וטוענים שהתוצאה טעימה מאד. נכון לכתיבת שורות אלה אף חברת מזון עוד לא פנתה לצוות המחקר בבקשה להפיק מוצר מסחרי מהיציאה.
מקור: livescience
תמונה: Anna Jofre
