סבירות גבוהה שנכנסתם לכתבה הזו כדי לראות “בשר”, ובהקשר זה לא נאכזב, יש בהחלט “בשר” אך לא במובן הסקסי במיוחד. התצלומים מאחורי הקלעים של הפקת פלייבוי שתיעד הצלם פטריק ואן דאם הם הכל מלבד סקסיים. התצלומים המוזרים האלה מעוררים אי נוחות ועל ידי הכנסת צוות הצילום לתוך הפריים ממחישים איך תעשיית הווידאו הממוסחרת מציבה נשים כנקניקיות שמוכרים אותם על גבי כפולת מגזין.
צילומי נערת החודש של מגזין הגברים האמריקני פלייבוי הם לא רק הסמל המובהק ביותר של אירוטיקה ממוסחרת בנוסח האמריקני שלה (בין שאתם אוהדים אותה כחגיגה של יופי או מתעבים את חפצון הנשים) – הם גם מלאכת מחשבת של העמדה, תאורה, איפור ועיצוב שיער, ובניית קומפוזיציה מדויקת עבור גירוי הצופה.
תאמרו מה שתאמרו על ערך התכנים, ברור שלעומת אסתטיקת החובבים המינימליסטית שזכו לפופולריות ברשת בזכות קובעי טרנדים כמו טרי ריצ’רדסון, פלייבוי שומרים על שאיפה קלאסית לצילומים טכניים ו”מושלמים”.
גם אם אנחנו יודעים שהתמונות הן תולדה של תהליך עבודה מורכב, אנחנו לרוב לא מודעים אליו. לשם כך מגיע צלם הולנדי בשם פטריק ואן דאם, שבספרו Playboy Behind The Scenes לוקח כמה צעדים אחורה ומפנה את עדשת המצלמה לא רק לנערה שבמרכז הסט, אלא לצוות כולו. התוצאות משעשעות, חושפניות, ולפעמים יפות לא פחות מהתמונות שבמגזין.
לא מפתיע שהתמונות של ואן דאם מעבירות תחושה מציצנית הרבה יותר ממה שנחשף נגד עינינו בכפולת האמצע של פלייבוי. בתצלומים האירוטיים של פלייבוי תמיד היה משהו גאה, זקוף, וכמובן שואף לשלמות; רבים מהצילומים נעשים באור היום, המצטלמות מרבות להתראיין, ותפקיד נערת פלייבוי נחשב בעיני רבים כמקור גאווה. לעומת זאת, התמונות של ואן דאם חושפות את המאמץ הרב הנדרש להשגת השלמות, את הטריקים הקטנים שנעשים לפני שנפתח הצמצם, ובעיקר את העובדה שהמראה המושלם אינו נובע בשלמותו מגופה של השפנפנה, אלא במידה רבה מהצוות שמתחזק אותו רגע לפני שלוחצים על הכפתור.
יו הפנר, הבעלים האגדי של פלייבוי, מרוצה. בהקדמה לספר הוא כתב: “פטריק לכד את נשמתו של צילום פלייבוי והציע חגיגה ומחווה לאנשים שגורמים לדברים היפים הללו לקרות. מובאים כאן האינטימיות, הכיף, והמסירות הדרושים ליצירת המיטב של הארוטיקה העכשווית”. אתם תשפטו עד כמה התיאור הזה מדויק.
ומי שרוצה תמונות עוד פחות צנועות, מוזמן לבדוק את הפוסט המקורי.