אוי אלוהים, הסרטון שלמעלה, שצולם בגן חיות יפני, כל כך חמוד: פינגווין פיצפון מחליט לא לתת לחבר הכי טוב שלו, אחד מעובדי גן החיות, לברוח לו. הוא נצמד לא לרגליים ורץ אחריו במהירות כשזה מנסה להתרחק בריצה.
קוראים מגיבים על הספר “נטופיה”: “לוי ומור עשו עבודה יפה בבניית העולם שלהם, בהמצאות עתירות דמיון, ובתחושה שלמרות שזה עוד לא כאן, זה ממש קרוב” – רן בן נון, ידיעות אחרונות (פרסומת)
אין הרבה מה להגיד על הפגנת הנאמנות והחמידות הזו, חוץ מהקטע הקטן שאין לנו באמת מושג למה הפינגווין רץ אחרי המטפל שלו. קל לנו לעשות לו האנשה ולהאמין שמדובר בהפגנת חיבה או משחק, אבל יכול להיות שזה סתם שלמגפיים של המטפל יש ריח של פינגווינים אחרים, או כל סיבה אחרת שאין לנו יכולת להבין.
כך או כך – התוצאה הסופית חמודה מאוד, אם כי גם קצת מעציבה: היה הרבה יותר נחמד לפינגווין הקטן לרוץ בסביבה הטבעית והמושלגת שלו מאשר בחדר קטן וסגור עם רצפת בטון בגן חיות סגור.
