רוב בני האדם נוהגים לציין את יום הולדתם על פי היום בו הם יצאו אל אוויר העולם. אולם, מסתבר שישנן דרכים נוספות ומקוריות מעט יותר לציין את תאריך הלידה. בשבט ההימבה שבצפון מדינת נמיביה שבאפריקה מחשבים את יום הולדתו של אדם על פי היום בו המחשבה אודותיו עברה לראשונה בראשה של אימו.
כאשר אישה משבט ההימבה מחליטה כי ברצונה להביא ילד לעולם, היא יוצאת לבדה אל השדות הגדולים ומוצאת עץ גדול ומוצל, תחתיו היא מתיישבת. שם, היא מאזינה בזהירות לרחשי העלים והרוח שמסביבה עד שמשהו מופלא קורה – היא שומעת את שירו של הילד שעתיד להיוולד. לפנות ערב, שבה האישה אל הצריף שלה, אותו היא חולקת עם בעלה, ומלמדת אותו את השיר ששמעה. בלילה, כששניהם שוכבים, הם שרים את השיר יחדיו בציפייה כי הדבר יזמן את הילד שעתיד להיוולד.
CC BY 2.0 Gusjer
כשהאם המאושרת נכנסת להריון, היא דואגת כי המיילדות וזקנות השבט ילמדו את שירו של הילד גם כן, כך שיוכלו כולן לשיר אותו בעת הלידה ובכך לקבל את פניו של הרך הנולד. כשהילד גדל, לומדים גם שאר בני שבט ההימבה את המנגינה המיוחדת ואז דואגים לשיר אותה בשלל סיטואציות שונות בחייו של הילד. על פי התרבות ההימבית, נעשה הדבר על מנת לכבד את הצעיר.
הסיטואציות בהן שרים אנשי ההימבה את שירו של הילד הן שונות ומגוונות. פציעה, חולי, הצלחות, כשלונות, ואף בגרות מינית וחתונה מהוות כולן סיבות לגיטימיות לשיר לילד את השיר שלו. בנוסף, במידה וביצע פשע או עבירה על המוסכמות החברתיות של השבט, ידאגו ההימבים להתאסף מסביבו במרכז הכפר ולשיר לו את שירו.
בני השבט מאמינים כי הדרך היעילה ביותר לתקן התנהגות אנטי חברתית היא פשוט מתן אהבה וזיכרון הזהות המקורית של האדם, ולאו דווקא ענישה והטלה של סנקציות. ההימבים סבורים כי כאשר יזהה בן השבט את השיר שלו, הצורך והרצון לפגוע באחר פשוט יעלמו כלא היו. השיר מלווה את האדם מרגע לידתו ועד לנשימתו האחרונה. כששוכב בן שבט ההימבה על ערש דווי, מתאספים ההימבים סביבו בפעם האחרונה ושרים את שירו בקול חרישי, בפעם האחרונה בחייו.
CC BY-SA 2.0 sntgmdm
בני שבט ההימבה אולי חיים בתוך צריפי בוץ פשוטים ומלאכת יומם סובבת סביב חקלאות ועבודה במשק, אך כולנו יכולים ללמוד מהם דבר או שניים. פעמים רבות אנו נוטים לשכוח או פשוט לא לשים לב למנגינה והצלילים שהולכים עימנו לאורך החיים, עד למצב בו אנו מתנתקים לחלוטין. לפעמים, כדאי שמישהו ילווה אותנו ויזכור את נעימת חיינו, כדי שיום אחד אולי הוא יעזור לנו להעלות בחזרה על הפסים.
דרך thetruths
תמונת שער דרך CC BY 2.0 Namibnat
