מאת: נטלי ריער, מנהלת תוכן עבודה וקריירה ב-AllJobs
חלל העבודה המודרני מספק לעובדים בו אתגרים רבים שקשה לעמוד בהם: רעש בלתי פוסק, חיכוכים טריטוריאליים, ניחוחות משונים והרשימה עוד ארוכה. כדי לשאוף למצב שבו איש איש ושקוביתו יצליחו לחיות בשלום יחסי, כדאי להיות מודעים לדברים המרגיזים במיוחד שרובכם, העכברים המשרדיים, יזדהו עמם.
גם בגזרה הטכנולוגית, ניתן למנות 10 עבירות משרד מודרניות נושאות קלון:
#ציודאישי
1. השאלה סדרתית של מטען לטלפון
“למי יש פה אייפון?” או כל הערה אחרת שמזכירה ששוב שכחת את המטען בבית ועכשיו אתה מנסה להציל את הסוללה שלך על חשבון המטען של מישהו אחר. בגדול, זה לא נורא לבקש מטען מדי פעם, הכל עניין של תדירות ואם זה על בסיס יומי מדובר כבר בשותפות מלאה ולא בהשאלה. לתשומת לבך.
2. שימוש במחשב של אחרים
המחשב שבו אנחנו משתמשים בעבודה כבר מזמן הפך למחשב השני שלנו. זה אומר ששמורות עליו ססמאות לכל החשבונות שלנו לאתרים הנצפים יותר ולמסמכים אישיים. רוצה להשתמש למישהו במחשב? קח בחשבון שמדובר בפלישה קטנה לפרטיות ושלא בטוח שזה נעים לו. מן הסתם, כדאי גם לבקש רשות.
3. נגיעות שמנוניות בצג המחשב
זה האצבעות השמנוניות שלך על המסך שלי, או שאתה שמח לראות אותי? אם רצית להסביר למישהו בדיוק איך אתה רואה את הדברים, בצורה ויזואלית, יכולת לנסות להצביע באוויר בלי לגעת במסך עם האצבעות. הרי, אנחנו לא יודעים במה נגעת קודם. נכון?
#מרחבמשותף
4. שיחות טלפון בספיקר
אחד הדברים הכי בלתי נסבלים בעבודה ב-Open Space הוא הרעש האיום – מערבולת של דיבורים, תזוזות, צעדים, קליקים של עכבר, לעיסות… ומה לא. הדבר האחרון שצריך להוסיף לתוך בלילת הרעש הזו יהיה שיחה על ספיקר. גם אם זו שיחה בנושא עבודה, פשוט אל.
5. הדפים הנטושים שליד המדפסת
מכל הדפים העזובים שנמצאים באופן קבוע ליד המדפסת אפשר לפתוח בית יתומים. לא ברור למה אנשים מדפיסים דברים ולא באים לאסוף אותם ולפעמים זה גם לא ממש דיסקרטי – הצעות מחיר, קורות חיים, ואפילו דברים די אישיים כמו כרטיס טיסה או “מתכונים חמים לחורף”.
6. צלילי הודעות וואטסאפ
בהודעה הראשונה יש הסכמה לסובלנות. מתחילת השיחה והלאה, כדאי להנמיך את הטלפון ולהמשיך להתכתב בשקט… ואין עוד מה להוסיף פה.
7. נזיפה על התעסקות בטלפון במהלך הרצאה משעממת (גם כשזה לא מפריע לאף אחד)
להעביר מצגת מול אנשים זה לא דבר נעים במיוחד, אפילו מלחיץ עבור רבים וטובים. אבל יש מן הסכמה גלובלית שמתחילה עוד בימי בית הספר ומקלה על אלו אשר עבורם החומר המועבר לא הכי מעניין ורלוונטי, או שיש להם יכולת לפצל את הקשב. אז בתנאי שאף אחד לא שם לב ושזה לא מופגן מדי ברמה שפוגעת בכבודו של הדובר… אל תשלח ידך אל המשחק בקנדי קראש.
#מיילים
8. כשמבקשים לשלוח קובץ בפעם השניה
“אתה יכול לשלוח לי שוב את הקובץ ההוא? אני לא מוצא אותו במייל”. באמת? אולי תבדוק את המיילים שקיבלת ממני לאחרונה, או נסה חיפוש קצת יותר מעמיק, למשל, בתיבת החיפוש שיש לך שם. או, אם העזת למחוק אותו, נסה בסל אשפה? למשל.
9. להעביר מיילים גרועים הלאה
מכתבי שרשרת הכוללים איומים במוות נורא למי שלא יעביר את ההודעה ל-55 אנשים, מצגות עם הכותרת “הדבר הכי מרגש שתראה היום” או “כל כך נכון”, או “בכיתי כשקראתי את זה” ודומיהם, זה כל כך 2004 וצריך להפסיק עם זה. היום מותר להפציץ בפוסטים זוועתיים רק בפייסבוק, שם נוכל להתגונן ולעשות לכם HIDE.
10. “שלחתי לך מייל”
כששולחים למישהו מייל לגבי עניין דחוף, זה הגיוני להתקשר ואפילו להגיע עד אליו כדי לזרז את העניין, כי לכל אמצעי תקשורת יש את הדחיפות המקובלת לו ומייל הוא לא מהדחופים ביותר. עם זאת, כשבאופן קבוע, אחרי ששלחת מייל, תתקשר ותגיע כדי להגיד ששלחת מייל, אז לא. למה? כי זה קצת מרגיז ובנוסף, זה בעצם כמו לדחוף בתור.
עוד – מיהו העובד החשוב ביותר במשרד?
מה עוד מציק לכם במשרד? שתפו בתגובות
