תמונת שער: Amir Schiby, בהשראת קמפיין נגד השמנת ילדים
רני רהב תמיד היה יחצ״ן ססגוני, אך נראה כי בימים אלה – אחרי התפקיד שלו כשופט בתחרות הכשרונות הטלוויזיונית ״הכוכב הבא״ ואחרי שנחשפה הקלטה שלו מאיים על עיתונאית ב״טיל של רעל בטלוויזיה״ – הגיע מעמדו של רהב לצומת דרכים חשובה: כ-5,000 גולשים עשו עד עתה לייק לעמוד פייסבוק שקורא להחרים את כל החברות שמעסיקות את רהב כיחצ״ן, תופעה שאם תגדל תוכל לפגוע בקריירה ובמשרד יחסי הציבור שלו.
עמוד הפייסבוק, ״רני רהב? לא קונה״, מתבסס על מידע שמתקבל מהגולשים כדי לגבש את רשימת הלקוחות של רהב – רשימה שלא נחשפה עד היום בצורה רשמית. הרשימה, שהיא בעצם קובץ Google Docs פתוח, כוללת בשלב זה 121 חברות ששוכרות או שכרו בעבר את שירותיו של רהב – חברות כמו אל על, ישראכרט, ניו פארם, סאן דור, שילב, שטראוס, קניון ארנה ועוד.
מקימי העמוד מדגישים שלא הם הרכיבו את הרשימה, ודיווחו שחברות שמופיעות ברשימה כבר פנו אליהם בדרישה להוריד את שמן משם, מכיוון שאינן מעסיקות כרגע את רהב.
״שנים על גבי שנים שעולה וחוזרת אותה השאלה המתמיהה: איך זה יכול להיות שכולם מכירים את טיב האיש והתנהגותו, ועדיין הוא מצליח להיות מחובר בעטינים לגורמים הכי חזקים במשק?״, נכתב באחד הפוסטים בעמוד: ״מדוע החברות הגדולות ממשיכות לשכור את שירותיו? התשובה היא די פשוטה: כי אנחנו לא עשינו שום דבר בקשר לזה. עכשיו הגיע הזמן לשים לזה סוף״.
רהב עצמו סיפר כי הוא מכין כבר תגובה ארוכה לכל הטענות שמובאות בדף, ומתכוון לענות לבעלי הטענות עצמם, מה שכנראה אומר שבקרוב הוא יתחיל להגיב באופן אישי בעמוד עצמו. לוואלה הוא מסר: ״שמעתי על החרם הזה, הפנמתי את הטענות שעולות ואגיב לנושא באריכות בהמשך בפני בעלי הטענות עצמם. פייסבוק הוא כלי חברתי נהדר לדיון, אך חרם הוא דבר פסול מיסודו״.
עדכון: והנה הוא מגיב.
רהב נחשב לאחד היחצ״נים הבוטים והקולנים בישראל, אך יש לציין שהטקטיקות המקצועיות בהן הוא נוקט, בהן נכלל שימוש בשפה לא ממש נאותה אל מול עיתונאים שלא מסכימים לקבל ממנו תכתיבים, מקובלות בענף כולו. ההיטפלות אליו, בזמן שעיתונאים רבים יכולים לספר סיפורים מכעיסים לא פחות על יחצ״נים אחרים, יכולה בקלות להתפרש כאד הומינם – טיעון לגופו של אדם ספציפי (רהב) במקום לגופו של העניין עצמו (אסטרטגיות יחסי ציבור מודרניות).
עם זאת, כאשר רהב הופך עצמו לסלב וכוכב טלוויזיה, וכאשר הוא אומר את האמת שלו בצורה כל כך בוטה ולא מתפשרת – זה עלול להיות המחיר.
ויש גם חברים שנחלצו לעזרתו של רהב המותקף, בהם אשת יחסי הציבור, אירנה שלמור:
בשורה התחתונה: חרם הוא כלי אגרסיבי, דרסטי ומתלהם, כמעט כמו ההתנהגות של רהב שיוזמי החרם יצאו נגדה. פגיעה בפרנסתו של אדם, עשיר וכוחני ככל שהוא נתפש, אינה יכולה להיות הדרך הנכונה. הבעיה העיקרית בפעילותו של רהב, כפי שנטען בכתבה שפורסמה ב”דה מארקר”, אינה שרהב לא מדבר יפה לעיתונאים או מאיים עליהם, אלא עוצמתם של האישים והחברות שרהב מייצג. אם בכלל, דברנותו של רהב חושפת מידע שאיש יחסי ציבור אחר, חלקלק יותר וכן פחות, לא היה חושף אילו יחליף אותו. על כן, חרם על רהב לא בהכרח תורם לחופש הביטוי או התקשורת.
