מדהימה הקלות בה התבוננות בתמונות זרים יכולה לגעת בנו. בהתחלה אנחנו בסך הכל רואים זוג זקנים נחמד עומד באותו מקום כשהרקע משתנה. לכאורה, אין פה סיפור טרגי אבל העובדה שניתן לראות את ההזדקנות לנגד העיניים לצד הידיעה שאנחנו ברי חלוף מעציבה אותי וגורמת לי לתהות מי האנשים הללו, מה סיפור חייהם, מהיכן באו ולאן הלכו. שום דבר לא מכין אותך לתמונה האחרונה.
עד אז, הפריחה המלבלבת בקיץ מחדירה אופטימיות שהחורף הקודר מחליף בפסימיות. נחמה קטנה היא שבניגוד לעונות השנה המתחלפות ישנם דברים בחיים שניתן לשמור ולקבע בתודעה, כמו לעמוד ביחד בכל עונה במחזוריות. הזוג הזה עלה על קונספט ויראלי ומקסים הרבה לפני שצילומים מהסוג הזה הפכו לפופולאריים ברשתות החברתיות. הבית, העצים, הפרחים והשביל הפכו למוטיב הקבוע בנוף החיים שלהם. כשמלווים ככה אנשים, קשה לא לחוש כאילו אתה חלק מהתהליך שלהם עד עונת הסיום.
פרטי הסיפור טרם התבררו אבל פורסם כי סדרת התמונות הבאה צולמה על ידי קן גריפיתס ופורסמה ב”סאנדיי טיימס” ב-1973. תודה לנוית בראל, עורכת ספרות המקור ב”ידיעות ספרים”, שפירסמה את הפוסט בקיר הפייסבוק שלה.
והתמונה האחרונה: הוא בחר לעמוד מצד שמאל, לא כהרגלו. איפה שהיא תמיד עמדה.
דרך Viral Doza
