הסופה מילאה אותי מחשבות פסימיות משהו.
אשכרה המדינה איבדה יכולת לסייע לאזרחיה בגלל שלג. חשבתי לעצמי- מה היה קורה אם חלילה גם היינו מותקפים באותו זמן? מה היה קורה אם הייתי תקועה בשלג וצריכה ללדת? מה אם הייתי זקנה שרועדת מקור? ומה אם הרעידת אדמה שמדברים שתבוא עלינו לרעה, תבחר להגיע בסופה הבאה?
התקשורת אמנם באמת ניפחה את הסיטואציה ושידרה טראומה מיותרת. אבל.. הקושי של המדינה לספק חשמל ומים במשך כמעט שבוע למספר גדול של אזרחים, היה מביך.. באסון האחרון בפיליפינים הגיעו אזרחים זרים לסייע לנפגעים לפני הממשלה והאירגונים הפיליפינים, זה מה שצפוי לנו??
קצת נפגעה לי הגאווה הלאומית, מודה.
מקווה ומתפללת שבאמת לא יחכו לסופה והבאה ושלשם שינוי יקדימו תרופה למכה. מכירה כמה תרופות סבתא שתמיד עובדות (:
