4 דברים שכדאי לדעת על דו”ח העוני ונפילת דנקנר

1. דו”ח העוני 1

עד שנות ה-80 הספיק שבן זוג אחד עבד בשעות עבודה נורמליות כדי לקיים אורח חיים מכובד, כדי לרכוש דירה ואפילו נשאר די כסף לחצי דירה לילדים. אחרי כן נוספו הנשים לשוק העבודה. למרבה הפלא הצטרפות הנשים לא רק שלא שיפרה את המצב הכלכלי של התא המשפחתי אלא הוא אפילו הורע: בשנות ה-90 אמנם עדיין היה ניתן לרכוש דירה ללא משכנתא או עם משכנתא סבירה, אבל כסף לדירה לילדים היה כבר נחלתם של קבוצה הולכת וקטנה באוכלוסיה. מאמצע שנות ה-2000 כבר התחילו שני בני הזוג לעבוד שעות ארוכות ועדיין היה ניתן לרכוש דירה רק תמורת שעבוד לבנק לכל החיים. על כסף לילדים כבר לא היה על מה לדבר.

אבל כפי שנאמר כאן שוב ושוב המגמה הזו ,המובנית בשיטה הכלכלית שמחייבת את ניפוח החובות, תמשיך לדרדר את מצב משקי הבית. טענה זו מופיעה גם בדו”ח העוני של ביטוח לאומי שפורסם השבוע. בביטוח לאומי לראשונה הודו שעבודה של שני בני הזוג כבר אינה ערובה לבטחון כלכלי היום. כך נכתב בדו”ח:

“נתונים אלה [נתוני העוני] ממשיכים את המגמה של עלייה הדרגתית במדדי העוני גם בקרב משפחות שבהן שני בני הזוג יוצאים לעבוד, ומערערים יותר ויותר את ההבטחה כי תעסוקה של שני בני זוג מהווה ערובה לחילוץ מעוני”.

2. דו”ח העוני 2

אנחנו מדברים הרבה על זיופי נתונים לאחרונה. אז מסתבר שאפילו הנתון הזה של מדד העוני זויף. למרות שכולם היו מזועזעים ממנו השבוע, NRG מוכיח עכשיו שהוא היה מזעזע אפילו עוד יותר אילו לא היה “משופץ”. אתמול פורסמה בכלכליסט כתבה מעניינת נוספת על זיופי נתוני כלכלה מאת איתי להט. ותיקי הקוראים כאן ודאי יגלו במהרה שלפחות חלק מהנתונים שפורסמו שם, נחשפו לראשונה כאן בכלכלה האמיתית.

3. דו”ח העוני ומהמנהיגים

אז אם המנהיגים שלנו מובלים בידי שיטה כלכלית, שאף אחד מהם לא באמת מתכוון לשנות. איך הם מתמודדים איתה מלבד זיוף נתונים? התשובה היא שהיום אנחנו כבר לא בוחרים מנהיגים. אנחנו בוחרים פרזנטורים ושחקנים שיודעים לקרוא טקסטים, אותם הם מדקלמים שוב ושוב. מאחורי הטקסטים כתובים כל הדברים שאנחנו רוצים לשמוע. מאחורי הדברים לא עומד דבר. המציאות נעה לכיוון אחד, ההבטחות לכיוון אחר ובינתיים מושכים זמן עד לבחירות הבאות.

4. הבנק נתן הבנק זרק

היום מאחורי כמעט כל טייקון יש בנק. הבנק יכול להחליט אם הטייקון יהפוך לטייקון גדול עוד יותר או לחסר כל כאחד האדם. נוחי דנקנר לא היה שונה מטייקונים אחרים. הוא היה מלך ישראל כל עוד היה המלך בבנק. האשראי זרם אליו כמו המים שזורמים לנו בברז, לכאורה כתוצאה מהחברים שיש לו בבנק.