אלא אם אתם צ’אק נוריס, אני עצוב לבשר לכם כי כנראה שלעולם לא תצליחו לדגדג את עצמכם. מחקר חדש מוכיח כי אפילו אם תרמו את התודעה שלכם ותהיו משוכנעים שמישהו אחר מבצע את פעולת הדגדוג, גופכם עדיין לא יגיב לכך. תוצאות המחקר שופכות אור חדש לגבי מה שחשבנו שאנו יודעים על המנגנונים העצביים הקשורים בדגדוג.
sean dreilinger CC BY-NC-SA 2.0
המחקר, שנערך על ידי ג’ורג’ ואן-דורן וג’ייקוב האווי מאוניברסיטת מונש שבאוסטרליה, גרם למשתתפים בו לחוות דיגדוג כשהם נמצאים ב-“אשליית החלפת גוף”, מצב פיקטיבי בו חש האדם כי תודעתו נמצאת אצל אדם אחר. הדבר נעשה על מנת לבחון את ההנחה הנפוצה כי מוחנו חוזה את התחושות שיתלוו לתנועות אותן אנו יזמנו ועל ידי חיזוי זה, יחליש את השפעתן של תחושות אלו עלינו. אך מה אם ננסה לשכנע את הגוף כי אין אנו יוזמים את התנועות? זה בדיוק מה שניסה מחקר זה לעשות. התוצאה, אולם, היתה מפתיעה.
אניל אננטאסוואמי, כתב הניו סיאנטיסט, מסביר את מהלך הניסוי:
“הנסיין והמשתתף החזיקו עם ידם הימנית מקל שלשני קצותיו הודבקה חתיכת קלקר. בנוסף, כל אחד החזיק את כף ידו השמאלית כך שהיא נגעה בקצה הקלקר מכל צד. לאחר מכן, הזיז כל אחד בתורו את המקל עם היד הימנית, כך שהקלקר דגדג את שני הצדדים.
במצבים בהם חווה המשתתף את הנעשה דרך נקודת מבטו של הנסיין, הוא חווה את “אשליית החלפת הגוף”, וכתוצאה מכך הרגיש כאילו ידו הימנית של הנסיין בעצם שייכת לו. במהלך רגעים אלו, המשתתף הסכים עם הקביעות “איבדתי את השליטה על ידי הימנית” ו-“ידו הימנית של הנסיין מדמה את ידי שלי” שהופנו אליו.
בעת היותו תחת אשלייה זו, חש המשתתף דגדוג בכף ידו השמאלית כל עת שהנסיין היה זה שהזיז את המקל, אולם ברגע שהמשתתף הזיז את המקל בעצמו, למרות היותו תחת האשלייה כי הנסיין אחראי על התנועה, הוא לא הרגיש דגדוג. במילים פשוטות, המשתתף לא הצליח לדגדג את עצמו, למרות שהיה משוכנע כי הנסיין מדגדג אותו”.
Sham Hardy CC-BY-SA 2.0
למרות שנדרש מחקר נוסף בתחום, ואן-דורן והאווי סבורים כי על אף שאיננו רואים את פעולת הדגדוג כעצמית, מכיוון שבאותם רגעים אנו משוכנעים כי מישהו אחר מדגדג אותנו, המוח יודע לזהות את תנועות השרירים כשלנו ולא מוכן לתת לתודעה לרמות אותו. במילים אחרות, מוחנו חכם מאיתנו בהרבה, לפחות בכל הקשור בדגדוגים.
דרך io9. תמונת שער: Shutterstock
