זה לא עוד סרטון שמתעד את שנת חייו הראשונה של תינוק. בשבוע ה-25 להריונה, לינדסי מילר החלה לסבות מהתכווצויות בזמן שהייתה בעבודה. היא חשבה שהכאבים הם בגלל אימון הבוקר שלה. התברר שאלה היו צירי לידה.
התינוק שלה, וורד מיילס, נולד ארבע שעות לאחר שאושפזה בבית החולים באותו יום. מיילס נולד 15 שבועות טרם זמנות וקיבל את הציון הנמוך ביותר במבחן סריקת מוח עקב דימום במוחו. הוא “בילה” את 107 הימים הראשונים של חייו בבית החולים עם קצב לב בשמיים. 10 ימים לאחר לידתו, הרופאים לא יכלו לעשות דבר וכל מה שנותר להורים המודאגים לעשות זה להתפלל, הם מעידים.
אך באותו לילה קרה דבר שבן מילר, אביו של וורד, צלם ובמאי סרטים, לא ישכח, והוא כתב על כך ביומנו:
“בשעה 6:00 החזקנו את ידו והבטנו בו, דיברנו אליו. הוא היה ללא מסיכת ה-CPAP וללא צינור ההזנה שלו. ידענו שהוא הרגיש טוב מאחר ולא נזקק להם.
הוא סובב את ראשו הקטן לכיוון שלנו ופקח את עיניו. ידענו שהוא לא יכול לראות אותנו בשלב זה, אך העובדה שפקח את עיניו ועוד כל כך רחב זה משהו שנתקלנו בו לראשונה. הוא בהה ישירות אלינו ולא מצמץ. היה לי מספיק זמן כדי לצלם אותו. מיד לאחר מכן הוא עצם את עיניו הקטנות והסב את ראשו לתקרה. לא אשכח את הרגע הזה. התחושה הייתה שהוא אומר לנו ‘אני בסדר. אל תוותרו עלי'”.
וורד הוא בן 16 חודשים היום. הוא רק למד לזחול אך מנסה ללכת כבר חודשים, על פי אביו. הוא יודע כמה מילים, בהן dog ו-Mc, שמו של אחד מכלבי המשפחה. את הסרט הכין בן כמתנת הפתעה ליום הולדתה ה-32 של לינדזי, בחפיפה עם שנה לצאתו של וורד מבית החולים. בן גרם ללינדזי לצפות בסרטון מבלי לדעת במה מדובר, בזמן שסיפר לה שהוא עובד על פרויקטים אחרים מאוחר בלילה. הוא אומר בצחוק שרבות מ-250,000 הצפיות של הסרטון הן של אשתו. כפי שכתבה אחת האחיות מבית החולים על הסרטון בטאמבלר: זה למה אני עושה את מה שאני עושה.
