כתבה: רונית אפטר
עד כה היה נהוג לראותה כבעיה רצינית הדורשת טיפול, אך היא לא הייתה מוגדרת באופן רשמי, מה שהקשה על האבחון והטיפול בה. אך כעת “זללנות כפייתית” (Binge-eating), הידועה גם כבולמוסי אכילה, הוגדרה באופן רשמי כסוג של הפרעת אכילה הדורשת טיפול והתייחסות רצינית כמו כל הפרעת אכילה אחרת.
כיתר הפרעות אכילה, גם הפרעה זו לפגוע בגברים ונשים כאחד. הסובלים מהתופעה פונים למקרר כאשר שהם מתוסכלים או שעבר עליהם יום קשה ומחסלים חפיסת שוקולד שלמה, קופסת גלידה או כל מאכל אחר שנזלל בכמויות. לעתים מדובר במקרה חד פעמי, אך בכל מקרה של אכילה סדרתית ומתמשכת של כמות אדירה של מזון בזמן קצר כדאי לברר את מקור התופעה ולא להקל בה ראש.
ה”בינג’ איטינג” הפכה לבעיה נפוצה מאוד והוגדרה כסוג חדש של הפרעת אכילה. ההפרעה הזו הוכנסה לגרסה החדשה של המדריך הפסיכיאטרי המפורסם ורב ההשפעה, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders. החשיבות של המהלך היא הכרה רשמית כי מדובר בהפרעת אכילה לכל דבר, והיא תטופל כפי שמטפלים באנורקסיה, בולימיה והפרעות אכילה נוספות.
הגדרת ה ה”בינג’ איטינג” כהפרעת אכילה צפויה לעורר מודעות בקרב הסובלים ממנה, שידעו שיש להם אופציות לטפל בבעיה ושהיא אכן בעיה אמיתית ורצינית שדורשת טיפול. כמו כן, המטרה היא ליידע מטפלים ורופאים כי עליהם לאבחן את הבעיה ולטפל במטופלים בהתאם.
הבעיה עם ה”בינג’ איטינג” היא כי לעתים הסובלים ממנה לא מפתחים תסמינים קלאסיים של ההפרעה. למשל, לא כל מי שסובל מהפרעה זו הוא בהכרח שמן או סובל מעודף משקל. חלק מהסובלים ממנה יכולים לעבור תקופות של ירידה במשקל או שמירה על משקל גוף תקין. ההפרעה הזו גם יכולה להיות מלווה בהפרעות אכילה נוספות כבולימיה או אנורקסיה. כל הנסיבות הללו מקשות על אבחון הבעיה וטיפול בה.
איך תזהו אם אתם סובלים מההפרעה?
“בינג’ איטינג”, או בולמוסי אכילה, היא אכילת כמות אדירה של מזון בזמן קצר מאוד, מתוך תחושה של אובדן שליטה וחוסר יכולת להפסיק לאכול. ההפרעה הזו מתחילה לרוב בגילאי ההתבגרות ובקרב צעירים, אך שכיחה גם בגילאים בוגרים יותר. ייתכן אף שאדם יפתח הפרעה זו בגיל צעיר ויתגבר אליה, והיא תחזור אליו בגילאים מאוחרים יותר. לרוב היא נגרמת בשל דיאטה חריפה, או לחץ נפשי ודיכאון. פרק הזמן של בולמוס האכילה משנה, ויכול להיות כמה דקות או כמה שעות. בעת שאדם נמצא בבולמוס אכילה, הוא לא מודע למה שהוא אוכל, אינו טועם וחווה את האוכל ולרוב גם לא משנה לו מה הוא אוכל. אנשים שסובלים מהפרעה זו לא אוכלים לרוב מתוך רעב, אלא מתוך מצוקה נפשית, והם ממשיכים לאכול גם כשאינם רעבים. זו אינה בהכרח מלווה בבולמיה או בהשמנה.
דפוס זה של אכילה יעשה תמיד בסתר, כיוון שהוא מלווה את הלוקים בו בתחושת בושה ושנאה עצמית. למרבה האבסורד, הפרעה זו נגרמה מלכתחילה מתוך מצוקה נפשית אך מעוררת מצוקה נפשית קשה אף יותר. התקף של בינג’ איטינג יכול להוות מקור מרגוע רגעי, אך מייד לאחר מכן האדם מבין את מה שעולל ומפתח שנאה עצמית, תסכול, בושה ודיכאון חריפים עוד יותר.
תסמינים:
- תחושת חוסר שליטה כאשר אתם אוכלים.
- אתם חושבים על אוכל כל הזמן.
- אתם אוכלים בחשאי.
- אתם אוכלים עד שאתם מרגישים בחילה
- אתם אוכלים כדי לברוח מדאגות, לשחרר לחצים או לנחם את עצמכם.
- אתם חשים גועל עצמי או בושה לאחר שאכלתם.
- אתם חשים חסרי אונים ולא מסוגלים להפסיק לאכול, למרות שאתם מעוניינים להפסיק.
תמונות: shutterstock.com
