עורך “ארץ נהדרת” בביקור היסטורי בארץ השטחים

כתב וצילם: עופר מתן

תמר אסרף, הדוברת של המועצה האזורית בנימין, אירחה לסיור אישי בשטחים בן שמונה שעות את מולי שגב, עורך התוכנית הקומית הפופולרית בישראל, “ארץ נהדרת”, שבשנים האחרונות הסתלבטה על המתנחלים במספר מערכונים זכורים.

שגב, מי שחתום בעצמו על כמה מטבעות לשון מובילים (אם לא ה…), ביקר בסיור יומי בשטחים לפני כחודש, יום שהתחיל באיסוף של בכיר הזכיינית “קשת” מתחנת הרכבת של ראש העין והמשיך בנסיעה לכיוון אריאל. השניים פצחו בסמול-טוק על תופעת החתונות והבר-מצוות בישראל וכמה מטורף זה שאנשים מוציאם מאות אלפי שקלים על אירוע בזמן שאין להם גרוש על התחת, כשאסרף נמנעה באלגנטיות מהאזכור המתבקש והצפוי של הביטוי “בת מצווּש” כדי לזכות בנקודות אצל שגב.

“מההתחלה היה לי ברור שתמר לא בקטע של להתנצח ולהתווכח, והיא באמת מצליחה לשמור כל הזמן על תחושה נעימה”, אמר שגב כמה ימים לאחר הסיור. ואכן, אסרף היא מסבירנית מהדור החדש שמבינה שאווירה נעימה היא קלף מנצח, חשוב הרבה יותר מלומר את המלה האחרונה בעוד ויכוח אינסופי עם שמאלני ממושקף מערוץ 2 בנוגע לאחריות של מועצת יש”ע לתופעת שריפת מטעי הזיתים בכפרים הפלסטינים.

עוד ב”מקום הכי חם בגיהינום”: כיכר העצמאות בנתניה תהפוך לעוד “וול” של פייסבוק

השיטה שלה רשמה הישגים ראשונים כבר אחרי 45 דקות, כששניהם הסכימו ש”השאלה הגדולה היא למי שייכת הארץ ולא שאלות מקומיות וקטנות כמו למי שייך השדה הזה או האחר”. קצת לפני כן, במסגרת שאלה שהיתה לו על האזור, השתמש שגב במלה “מרחב”.

שגב: “הרגשתי שמתחת לפני השטח מנסים לייאש אותך, להוציא אותך בהרגשה שהעסק הזה גדול מדי בשביל שיהיה אפשר לפנות אותו. הם יוצאים מתוך נקודת הנחה שהגושים הם בקונצנזוס הישראלי, ולכן יש למקד את השיח בהתנחלויות המבודדות”

מי שמובילות את סיורי יש”ע הן נשים: הילה לוקסנבורג, ראש מערך הסיורים, ותמר אסרף, שתיהן כותבות בבלוג הפופולרי “מתנחלות ברשת“, שזכה להרבה חשיפה בתקשורת המיין סטרים. הלבוש האופנתי והמעודכן שלה – היא עובדת גם כסטייליסטית – אמור לסייע לה באינטראקציה עם עיתונאים וידוענים חילונים.

התחנה הראשונה בסיור היתה ההתנחלות עלי, שבה גרה אסרף עצמה. עוד לפני שהמכונית שלה טיפסה בכביש המתפתל שמוביל לשער ההתנחלות, הספיקו היא ושגב להציג זה לזו את תעודת הזהות הפוליטית, כמו כדי לסמן גבולות גזרה (או מרחב) ליום הזה. שגב מציג דעות של שמאל-ציוני קלאסי. הוא מעוניין בהיפרדות מהפלסטינים כמה שיותר מהר מתוך אמונה שבינינו לבינם יש פער תרבותי גדול. בנועם הוא הסביר לאסרף שלפי תפישת עולמו לא ייתכן שבזמן שלערביי יפו יש זכויות אזרח מלאות, צה”ל מרשה לעצמו להיכנס לישובים ערביים בגדה ולעצור אנשים באמצע הלילה בלי משפט וסיבה ראויה. זה לא מוסרי בשום קנה מידה ומשחית אותנו כחברה, הוא מסביר.

אסרף נולדה בכלל חילונית, גדלה ברעננה וחזרה בתשובה רק כשהכירה את בעלה, אייל אסרף איש צבא שבתפקידו הנוכחי הוא מפקד חטיבת החי”ר במילואים עודד. היא הבהירה שאינה קיצונית שרצה על גבעות כל היום ומשוכנעת שהיא ושגב מעוניינים באותם דברים עבור ילדיהם. “אם יבוא היום ואדרש להתפנות מביתי”, הדגישה, “אעשה את זה בצער אבל גם בלי שום היסוס כי אני חלק מהחברה הישראלית, ומקבלת את ההחלטות שלה”.

גולת הכותרת של הסיורים שמארגן מערך ההסברה מבחינת הפאן (זוכרים? יש”ע זה פאן) היא הביקור ביקב טורא בהתנחלות רחלים. האלכוהול ממיס התנגדויות, צפוי ככל שזה יהיה, ואנשים אוהבים מאוד לקבל מתנות חינם. ברחבי יהודה ושומרון פועלים כ-14 יקבים, החל מיקב ברקן התעשייתי ועד ליקביי בוטיק קטנטנים. בניגוד לגידול הזיתים, שנתפש בעיני הישראלי הממוצע כעיסוק אופייני לפלסטינים, ייצור יין משויך אסוציאטיבית לאירופה: צרפת, איטליה, ספרד. בנוסף לפן האסוציאטיבי, בראש היקב עומדת פצצת ההסברה ורד בן סעדון. גם היא משתייכת לז’אנר המתנחלות המטופחות שיודעות לדבר עם חילונים, אלא שהיא בולטת במיוחד בחברמניות שלה. יש לה קול צרוד של רשג”דית שלא תפסיק לשיר עד שמגיעים לראש המצדה, שיער בלונדיני ועיניים כחולות (היא ממוצא הולנדי).

בנאום הפתיחה שסעדון נותנת למבקריה, בין אם אלה סטודנטים או עורך “ארץ נהדרת”, היא תמיד אומרת ש-40 אחוז מהבקבוקים שמיוצרים ביקב נשלחים לחו”ל ושהמכירות לא נפגעו כלל מאז החלטת האיחוד האירופי שלא לסחור עם עסקים מהתנחלויות. הנתונים נאמרים תוך לגימת טעימות, כשסעדון מדגישה ש”גם בתל אביב שותים את היין שלנו בטירוף”. היא אוהבת להשתמש בביטוי שלרוב מופיע במדורי הכלכלה – “בכירי המשק”- כדי לתאר את קהל הלקוחות של היקב ולהמחיש עד כמה הוא חלק מהמיינסטרים הישראלי.

“המסר התת-הכרתי שלקחתי משם הוא שהם בונים צבא”, אומר מולי שגב. “אתה ממש רואה איך יש להם מנגנון של כניסה לחלל הצבאי שאנחנו השארנו”

בן סעדון לוקחת את טקטיקת ההסברה צעד אחד קדימה, לכאורה עד כדי חשיפת המנגנון. “אני מבקשת שתצא מפה ותהיה שגריר טוב”, היא אמרה לשגב, “תספר שהמתנחלים הם לא גזענים, מסריחים, קיצוניים שהורגים ערבים כל הזמן”. גם היא, כמו אסרף, חוזרת שוב ושוב על הרצון שלה להיות חלק מהחברה הישראלית ומבטיחה שבמידה שהממשלה תחליט לפנות את רחלים – ואותה – היא תתפנה בשקט בלי לעשות בעיות.

בזמן שסעדון נתנה את הנאמבר שלה הגיח מאחוריה בעלה ושותפה לניהול היקב, ארז בן סעדון. אם ורד היא פצצת הסברה, ארז הוא תקלת הסברה. האיש לא מנסה לייפות את המציאות או את הדעות שלו אלא מציג אותן בלהט ובחיוך. היה משהו מרענן במשב הרוח שהביא אתו, שהיה כה שונה מההתנהלות השקולה והסינטתית כמעט של אנשי מערך ההסברה.

“אתה מארץ נהדרת?”, הוא פנה לשגב, “וואה וואה, אתם הורגים אותנו! מתי תציגו אותנו טוב, תגיד לי? אמא מגהצת בגדים על גב של ערבי? לא יפה, בחייך. למה תמיד להציג את המתנחלים גרוע, למה? אתה יודע שאני גדלתי ליד ערבים כל החיים שלי במעלה מכמש (התנחלות נוספת בשטחי מועצת בנימין, ע”מ), ועכשיו אני שונא ערבים, כן. למה? כי הם האויבים שלי”.

שתי הנשים נעו באי נחת בכיסאות שלהן בזמן שארז נתן את הנאום שלו ואסרף הסבירה ש”ארז הוא מהאנשים התמימים שלא מבינים שאנחנו היום סקטור חזק, הוא משוכנע שאנחנו עדיין אנדרדוג”. שגב שאל את ארז אם הוא לא שם לב שהפוליטיקאים שלו יושבים בממשלה בתפקידים הכי חשובים וארז טען ש”הם לא עושים מספיק, וגם אמרתי את זה לביבי כשהוא היה פה. כן, ישב ממש פה וטעם מהיין שלנו”.

“אני לא חושב שארז הוא פנאט בכלל”, טוען שגב, “כי אם הוא היה פנאט הוא לא היה מדבר אתי. גם הוא היה מתפנה אם היו מחליטים לפנות את רחלים, אין לי ספק. קשה לא לסמפט אותו כי הוא אדם שהקים עסק במו ידיו ובמידה רבה הוּלַך שולל על ידי ממשלות. הרי עד אוסלו אף אחד לא טען שיש שום דבר פסול בלשבת פה”.

איך הסיור ישפיע על הפעם הבאה שתשב לכתוב מערכון על מתנחלים?

שגב: “לא חושב שהסיור ישנה את הגישה שלי אליהם. הם מחזיקים מאתנו אנשים שטחיים שלא פגשו מתנחל מימיהם ורק קראו עליהם אצל גדעון לוי, בזמן שזה ממש לא ככה. אנחנו ישראלים איכפתיים שיודעים מה הולך סביבם ומודאגים ממצב המדינה, וברור שאני מכיר גם אנשים שלא בדעה שלי. כתיבה טובה היא כתיבה על טיפוסים שאתה מכיר ופגשת פייס טו פייס בחייך, בין אם זה מתנחלים או פועלים רומנים או ילדות בת מצווה, ואגב זה ממש לא קשה למצוא אותם. יש מתנחלים אפילו בערוץ 2”.

אסרף: “מולי הכותב ומולי האדם אינם זהים. כבן אדם הוא יודע שאין באמת דמויות בקרבנו כמו רחווול ושאנחנו לא מגהצים בגדים על גבם של ערבים, אבל בכתיבה הוא חושב שנכון להגחיך אותנו ולייצר דה לגיטימציה כלפינו מאחר שאנחנו חזקים ובשלטון. עם מולי אני חייבת להודות שהושגה תועלת גם לציבור שלנו, כי לאנשים היה חשוב לדעת שמולי שגב היה פה וביקר באיזור והוא לא חי בפלנטה רחוקה ושונא אותם משם. ולך תדע, אולי הוספנו לו דמויות לארץ נהדרת”.

לכתבה המלאה ב”מקום הכי חם בגיהינום”

רוחל מארחת