טימותי ארצ'יבלד החל לצלם את בנו האוטיסט אלייז'ה כאשר היה בן חמש. הוא ביקש לתעד את עולמו המוזר והלא מובן על ידי רוב בני האדם, אך בהמשך הפרויקט התפתח למשהו עמוק יותר.
אלייז'ה נוטה לחזור על דברים. יש לו משיכה לעצמים מכניים וכישוריו החברתיים לקויים. טימותי ביקש לתעד את ההרגלים והטקסים האלה, שמרגיזים לעיתים. עם זאת, ככל שנשאב לתוך התהליך הוא גילה כי הפך להיות מעורב בעולמו של בנו ולא רק משקיף מתעד. הוא מעיד כי בתחילה ההרגלים האלה הטריפו אותו אך בהמשך הם הפכו לחלק בלתי נפרד מעולמו. פרויקט Echolilia עזר לטימותי להבין את עולמו של בנו, את תפקידו כאב לילד אוטיסט וחשוב מכך, לקבל את השונות של בנו. הם יצרו יחד שפה ויזואלית דרכה הם יכולים לתקשר זה עם זה שלא באמצעות מילים. לראשונה, אלייז'ה זכה לקבל פידבק חיובי על התנהגותו ויכל לשתף את אביו בעולמו. הוא אפילו החל לצלם תמונות בעצמו.
דבר האב:
"אלייז'ה נולד ב-2001 הוא תמיד היה ילד שנע לקצב תופים משלו. כאשר היה בן 5 התחלנו לצלם תמונות במשותף כדרך למצוא מכנה משותף ולהבין טוב יותר זה את זה. זמן קצר לאחר שהחלנו בפרויקט, אלייז'ה אובחן בספקטרום האוטיסטי. על אף שהאבחון נתן לי את המילים והרקע להבין טוב יותר את בני, הוא לא סילק את הצורך למצוא גשר רגשי שיחבר ביני לבינו".
Echolilia הוא איות חלופי למושג נפוץ, echolalia, שמשמש בקהילה האוטיסטית לתיאור ההרגל של חזרה וורבלית והעתקה הטיפוסיים להתנהגות של ילדים אוטיסטים. "אהבתי את הרעיון", אומר טימותי לאתר "טיים", "צילום הוא סוג של העתקה. ילדים נוטים לחזרה. התבוננות בבני באמצעות צילום איפשרה לי להתבונן על המציאות מחדש".
