תמיד אמרו לנו שהם נמצאים בינינו, מנסים לאכול אותנו, לרדוף אותנו או למצוץ את דמנו. אך האם אנו באמת יודעים כיצד הם נוצרו? איך הומצא הערפד, מה מסתתר מאחורי תאוות הבשר של איש הזאב, וכיצד נוצרו יצורים חביבים אחרים.
אנשי זאב
צילום: Shutterstock
בעבר, כשהידע על העולם לא היה רב, אנשים נהגו להסביר תופעות פשוטות באמצעות תופעות על טבעיות, כך באו לעולם אגדות ויצורים מפחידים במיוחד. למשל, האשמת אדם בכך שהוא איש זאב עזרה להסביר פשעים אנושיים כקניבליזם, רצח ואונס. המחשבה הייתה שאם אדם נוהג כחיה, הוא אכן כזה. למה דווקא אנשי זאב? כי באותה תקופה מתקפות זאבים על כפרים היו עניין שבשגרה, כך שזה היה מקור פחד עיקרי.
יתכן שגם זיהום פטריית האגרוט, זיהום מזון נפוץ בימי הביניים, תרם לאמונה באנשי זאב. הזיהום גרם לאנשים לחלות ולהזות שהם יכולים להפוך לשנות צורה, בעיקר לאנשי זאב, או מותקפים שהם בידיהם. גם אנשים שחלו בכלבת נחשדו כאנשי זאב, כיוון שהמחלה, שמועברת בעיקר באמצעות כלבים וזאבים, גרמה לאדם שנינשך לפתח תסמינים “חייתיים” בדומה לחיה שנשכה אותו.
ערפדים
צילום: Shutterstock
בימי הביניים, אנשים חשבו שהמתים הם ערפדים. היה מנהג משונה כזה לפתוח קברים, ולפעמים כשפתחו קבר גילו גופות “מלאות חיים”: עור רענן, לחיים ורודות, פה נוטף דם וגוף מלא ש”העידו” שהגופה ניזונה. בתקופת ציד המכשפות בעיירה סיילם שבמדינת מסצ’וסטס בשנת 1692. נהגו הרודפים לעשות וידוא הריגה ותקעו יתד מעץ בלב הגופה, מה שגרם לקול “אנחה” לבקוע ממנה. כיום ידוע שאלו תופעות שמתרחשות לאחר המוות: הגופה מתנפחת מגזים, והגזים דוחפים דם אל דפנות הגוף ומחוצה לו, מה שמסביר את הלחיים הוורודות והדם שנוזל מהפה. ה”אנחה” נוצרת מהגזים שנדחפים החוצה דרך מיתרי הקול כשתוקעים בגופה יתד.
גם החיים נחשדו כערפדים, בעיקר מי שחלו. למשל חולי שחפת, בגלל שהמחלה גרמה לרגישות לאור שמש, דופק חלש והקאת דם. בזמנו לא הבינו שמדובר במחלה, וכשמי שבה במגע עם החולה חלה גם הוא, אנשים חשבו שהערפד שאב ממנו את החיים והפך אותו לבן מינו. גם מי שחלו בפורפיריה נחשדו כיצורים מוצצי הדם, כי המחלה גרמה לרגישות לשום ולאור שמש. הקישור בין שום לערפדים מקורו במחלה זו, ובאמונה שהשום מגן מפני המתים. בעבר מוות וצחנת גופות היו עניין שבשגרה, לכן אנשים חשבו שריח הגופות הוא שגורם למוות להתפשט. כך השום הגן גם מפני המוות וגם מפני הריח הרע.
מכשפות
צילום: Shutterstock
האמונה במכשפות תמיד הייתה קיימת, אך רדיפת נשים והאשמתן בכישוף הגיעה לשיאה בעיקר סביב משפטי המכשפות מסיילם. בעבר, בהיעדר רפואה מתקדמת, לחלות היה דבר מסוכן. כדי להתגבר על הבעיה, החלו נשים באירופה לפתח בעצמן תרופות למחלות ופציעות מצמחי מרפא. לצערן, באותם ימים כוח הנצרות עלה, ואנשי הכנסייה רצו להיות היחידים שאחראים על הכול, כולל ריפוי. גם העובדה שדווקא נשים עסקו בריפוי והיו בעמדות כוח הייתה בלתי מקובלת מבחינתם. הכנסייה כאמור עשתה קמפיין מוצלח למדי וזרעה פחד מפני מכשפות בקרב ההמון הנבער מדעת.
אותן נשים נחשבו ככופרות וכמי שעוסקות בכישוף וסוגדות לשטן. הן נדחקו אל שולי החברה ואף נאלצו להסתתר ולברוח. כך, כבר בסביבות 1400 החלו לתפוס נשים שהואשמו כי הן מכשפות והוציאו אותן להורג. בנוסף לכך שהכנסייה נפטרה ממקורות איום אלו, העונש של מי שעסק ב”כישוף” הרתיע את ההמון ודרבן אותו ללכת בדרך הישר ולציית לכנסייה. ככל שעברו השנים, הפחד מפני מכשפות הלך וגבר והפך להיסטריה המונית, כך שהיה אפשר להאשים בעיסוק בכישוף כמעט כל אחד, גם גברים וגם נשים, על כל דבר שהיה נראה חריג. משפטי המכשפות מסיילם היו בעצם השיא של היסטריה המונית זו. במהלכם הוצאו עשרות נשים ואף מספר נשים באשמת שימוש בכישוף
זומבים
צילום: פליקר, Gaudencio Garcinuño
הזומבים הקלאסיים שונים מאלו המוכרים לנו כיום. למשל, בטהיטי, האמינו בעבר שאפשר להפוך אנשים לזומבים באמצעות כישוף ו-וודו. מי שהחזיקו ביכולת הזו היו הבוקורס, הם היו ממכובדי הקהילה והשתמשו בפחד מפני זומבים כדי לשלוט בהמון. הם יכלו לכשף נשמה של אדם חי, כך שישוב לאחר מותו כזומבי, או להטיל כישוף על גווייה ולהשיבה לחיים. לעומת הזומבי המודרני, הזומבי של האיטי הוא קורבן ששב לחיים רק כדי לשרת את אדונו. אין לו רצון עצמי, מחשבה או מודעות. הזומבי המודרני לעומתו, שב לחיים רק עם אינסטינקט פרימיטיבי אחד שהתעוות: זלילת מוחות אדם. הוא אינו יכול לעשות שום דבר אחר, אפילו לא לדבר.
זומבים אינם קיימים, אבל קיימות מחלות שמקנות לחולים בהן תכונות כשל זומבים. למשל, כלבת גורמת לפגיעה ביכולת השכלית, קושי לתקשר עם הסביבה, קושי ללכת, אגרסיביות, ובמקרים נדירים אדם חולה אף יינשך אדם אחר. גם צרעת מתאימה, היא ותיקה כמעט כמו הזומבים ויתכן שהיא אף היוותה השראה ליצירתם. היא גורמת לקשיי הליכה ופצעים בעור ומקנה לאדם מראה כשל גופה נרקבת. מחלת השינה מכילה גם היא מרכיבים דמויי זומבי. היא גורמת לחולה לאבד שליטה מנטאלית ומוטורית, הוא מפסיק לדבר ולתפקד כאדם, ולבסוף החולה נכנס לקומה ומת.
