ההתקפה הצפויה בסוריה באה לטפל באחראים לטבח הנוראי שהתרחש שם בשבוע שעבר. למרות שגם המורדים וגם כוחות אסד רחוקים מלהיות טלית שכולה תכלת, ארה”ב מיהרה לקבל החלטה להגיב נגד כוחות אסד עוד לפני שהתקבלו בכלל תוצאות החקירה מהאירוע.
המהלך מחזיר אותנו עשור אחורה. גם אז תשעה ימים בלבד לאחר הפיגוע במגדלי התאומים מיהרה ארה”ב להחליט להכות בעירק. לא להרבה אנשים הזדמן להיות יחד עם מקבלי ההחלטות בארה”ב באותם ימים.
הגנרל והפרשן לשעבר של CNN ,וואסלי קלארק, היה אחד מהם. בראיון מ-2007 הוא נותן לנו הצצה נדירה למערכת השיקולים של הממשל דאז לגבי הקריטריונים לפתיחה במלחמה ומול מי? מדובר בעדות מרתקת, מדאיגה ומשעשעת כאחד שגם הכסף מעורב בה כמובן. האזרחים קצת פחות.
וזה מה שהוא מספר באותו ראיון מלפני 6 שנים (ראו וידאו למטה):
כעשרה ימים לאחר ה-11 לספטמבר הייתי בפנטגון כדי לפגוש את השר רמספלד וסגן המזכיר וולפוביץ. ירדתי למטה, רק כדי להגיד שלום לחלק מהאנשים בצוות המשותף שעבד בשבילי, ואחד מהגנרלים קרא לי פנימה: “אדוני, יש לך זמן לבוא ולדבר איתי שניה “. עניתי לו: “ובכן, אתה לא עסוק מדי?”. הוא אמר, “לא, לא”. ואז הוא אמר לי: “קיבלנו את ההחלטה שאנחנו יוצאים למלחמה עם עיראק”. זה היה בערך ב20 בספטמבר. שאלתי אותו: “אנחנו יוצאים למלחמה מול עיראק? למה?” הוא ענה לי: “אני לא יודע. אני מניח שלא היה להם מושג מה עוד אפשר לעשות”. אז אמרתי לו: “טוב, הם מצאו מעט מידע המקשר בין סדאם לאל קאעידה?” הוא אמר לי: “לא, לא. אין שום דבר חדש בעניין זה. הם פשוט קבלו את ההחלטה לצאת למלחמה עם עיראק . אני מניח שזה בגלל שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם מחבלים, אבל יש לנו צבא טוב ואנחנו יכולים להוריד בעזרתו ממשלות. אני מניח שאם הכלי היחיד שיש לך הוא פטיש, כל בעיה נראת לך כמו מסמר.”
חזרתי לפגוש אותו כמה שבועות לאחר מכן, ועד אז כבר הפצצנו באפגניסטן. אמרתי לו: “האם אנחנו עדיין יוצאים למלחמה עם עיראק?” והוא ענה לי: “אה, זה יותר גרוע מזה”. הוא הושיט את ידו אל שולחן הכתיבה שלו והרים פיסת נייר ואז אמר”הרגע קיבלתי את זה מלמעלה” – כלומר ממשרדו של מזכיר ההגנה.” מדובר בתזכיר שמתאר את התכנון שלנו להלחם בשבע מדינות בתוך חמש שנים, החל בעיראק, ולאחר מכן סוריה, לבנון, לוב, סומליה, סודאן ולבסוף באיראן”.
אחרי כן ובהרצאות נוספות מסביר הגנרל בדימוס את האמת כפי שהוא רואה אותה לגבי המזרח התיכון:
“אם לא היה שם נפט ,האיזור היה הופך להיות כמו אפריקה. אף אחד לא יסתכן בהתערבות באפריקה. אין ספק שהימצאותו של נפט גרמה למעורבותו של כוח גדול באזור”
צפו בדבריו:
פורסם לראשונה ב“הכלכלה האמיתית”
