לפני כמה שבועות התגלה הסוד שעמד במרכז אחת מפרשיות האהבה הרומנטיות והטרגיות ביותר: הרומן בין המשורר פדריקו גרסיה לורקה לבן זוגו עלום השם, שזהותו לא הייתה ידועה.
כעת מתברר כי המאהב הוא העיתונאי ומבקר האמנות חואן דה לוקאס. לוקאס מת ב-2010 והותיר אחריו אוצר: תיבה ובה יומן אישי המתעד את היחסים בין השניים, ולפחות שיר אחד של לורקה שלא ראה אור מעולם.
אך בראש ובראשונה חשף היומן את אחד מסיפורי האהבה הגדולים בין שני גברים, על רקע עליית הפשיזם בספרד של שנות ה-30 של המאה הקודמת.
היחסים בין לורקה לדה לוקאס נקטעו באיבם לאחר רציחתו של לורקה באוגוסט 1936 בידי כיתת יורים, עונש על היותו קומוניסט והומו. עד אז ניהלו השניים רומן סוער ומלא תשוקה, שמילא דפי שירים המרגשים מיליונים רבים של קוראים, עשורים רבים לאחר שנכתבו.
עם התלהטות הרוחות בספרד, תכננו לורקה ודה לוקאס לברוח למקסיקו, אך תוכניתם לא יצאה לפועל בעקבות התנגדות בני משפחתו של דה לוקאס. הוריו של הצעיר סירבו לתת לו את האישור החוקי הדרוש לעזיבה, וימים ספורים לאחר מכן פרצה מלחמת האזרחים.
למרות ידיעתו כי הפשיסטים תרים אחרי ומבקשים להרגו, לורקה סירב לעזוב את ספרד בלי אהובו. הוא ירד למחתרת בגרנדה, אך לא חלף זמן רב ולורקה נתפס על ידי החיילים של גנרל פרנקו, והוצא להורג.
“עליך לסמוך עליי, אני חברך הטוב ביותר ומבקש ממך להיות פוליטיקאי ולא להישטף בזרם”, כתב לורקה במכתב לדה לוקאס, שניצל בזכות עצה אחרונה זו מאהובו המשורר.
התבטאויותיו של לורקה ויצירותיו היו שנואות על התנועה הפשיסטית, עד כדי כך שכתביו נאסרו לפרסום, והוטל איסור אפילו על אזכור שמו. למעשה, רק לאחר מותו של הרודן פרנסיסקו פרנקו ב-1975, הותר פרסום עבודותיו של לורקה בספרד. כמעט מיד הן הפכו לסמל לכתיבה החופשית, האנושית, האוניברסלית, הזרה כל כך לתרבות הפשיסטית.
רציחתו של לורקה נותרת עדיין תחת עננה כבדה של ספקות ותהיות. היו שטענו כי ברצח היו מעורבים גם בני משפחתו של לורקה, במטרה להציל עצמם או מתוך רצון להרחיק עצמם מדעותיו והתבטאויותיו. למרות התנגדות המשפחה ניסתה ממשלת ספרד לאתר את שרידיו של לורקה, שכפי הנראה הוטמן בקבר אחים. המאמצים העלו חרס – שרידיו לא נמצאו ומקום קבורתו עדיין לא נודע.
לורקה היה יוצר פורה מאוד. הוא כתב פרוזה משובחת לצד שירה מרגשת ורומנטית, אסף שירי פולקלור מקומיים וחיבר אותם באסופה יוצאת דופן בהיקפה, וחיבר מחזות מרהיבים ומעניינים. עבודותיו מתאפיינות בסגנון אפלולי וחקרני, והן שולחות מבט סוראליסטי וביקורתי מאוד על המציאות החברתית.
הפרסומים על אודות זהותו של מאהבו עוזרים להשלים את החלקים החסרים בתצרף חייו של היוצר הספרדי הנפלא, שחייו ועבודתו נגדעו באחת בשל התנגדות הפשיסטים וניסיון הצנזורה של ממשל האימים של הגנרל פרנקו.
כתב: טל איתן
- לכתבות נוספות בנושא תרבות, ספרות וגאווה
- עוד כתבות מאת טל איתן
