מה החרטה הכי גדולה שלכם? לא, לא חרטא. חרטה, אתם יודעים. צער, שברון לב על החלטה שקיבלתם או לא קיבלתם.
שאלה זו עמדה במוקד של ניסוי חברתי שנערך בעיר ניו יורק.
לוח שחור הוצב על מדרכה במרכז העיר עם השאלה הלא נוחה הזו. עוברים ושבים קיבלו הזדמנות לענות באמצעות תשובה קצרה שהם כתבו על הלוח.
מתברר שהשאלה הזו נוגעת לאנשים רבים בעצב חשוף. מאחר וכבני אדם לא מושלמים לרבים מאיתנו יש חרטות.
מעניין לגלות כי רבים עצרו בפני הלוח והרגישו צורך לכתוב עליו ולא התחמקו מהשאלה. כנראה שהלוח שימש להם קנבס דרכו הם היו יכולים לפרוק את מה שישב להם כבד על הלב.
חרטות בעניין בחירות גדולות בחיים הן תמיד חמקמקות. בהקשר זה השיר “הדרך שלא נבחרה” של רוברט פרוסט תמיד עולה בראש. “ביער צהוב שתי דרכים נפתחו לפני, בשתיהן לא יכולתי ללכת…שתי דרכים התפצלו ביער עבות, בחרתי בזאת שהלכו בה פחות וזה היה כל ההבדל”.
השורות האלה מהדהדות גם מהניסוי החברתי. כאשר אנשים כתבו את החרטות שלהם על הלוח מילה אחת התבלטה על פני אחרות והיא “לא” – כל הדברים שהם לא עשו.
על פי הניסוי הזה, מה שמעיק על אנשים אינן הבחירות שעשו אלא אלה שלא עשו. היו גם אנשים שכתבו חרטות וחזרו מאוחר יותר כדי לקרוא חרטות של אחרים, מה שעשוי לנבוע הן מסקרנות והן מהצורך שלנו להשוות. אולי אם החרטות של אנשים אחרים יהיו דומות לשלנו או גדולות משלנו נמצא בהן מקור לנחמה.
הנה הסרטון המתעד את שלבי הניסוי המעניין והמנחם הזה:
