רובנו בשלב זה או אחר נתחרט על דבר מה שעשינו או לא עשינו. במהלך החיים אנחנו לפעמים זורמים ללא כיוון ברור ואחר כך מתעוררים ושואלים בבהלה “איפה החיים שהבטחתי לעצמי”, “מה עוללתי?” ו”איך לא עשיתי כך וכך”.
לרוב האופטימיות הטבועה בנו גורמת לנו לחשוב שתמיד יש זמן להשתנות וזה לרוב גם נכון. אך כאשר כבר מגיעים לגיל הזיקנה או כאשר חולים במחלה סופנית זה כבר מאוחר מדי. בשלב זה אין הרבה עתיד או זמן כדי להגשים את מה שלא הספקנו או כדי לומר את מה שלא אמרנו. במקרים כאלה חרטה מחלחלת לנפש והמחשבות מטרידות ולא רק הסבל הפיזי.
ברוני וייר, אחות שטיפלה במשך שנים רבות בחולים במצב סופני, סיפרה בבלוג שלה “Inspiration and Chai” מהן חמש החרטות הגדולות של אנשים. באופן מופלא, החיים לצד אנשים שהולכים ונעלמים לא דיכאו אותו אלא גרמו לה להבין איך לחיות את חייה. היא ניחמה אותם, שמעה את סיפוריהם ולמדה הרבה על פספוס והחמצה, על הגשמה וחרטה. היא האזינה לחרטות שלהם בימיהם האחרונים והסיקה שהם נוטים לחזור על עצמן. אלה חמשת החרטות הגדולות:
1. הלוואי והיה לי את האומץ לחיות נאמן לעצמי ולא לפי ציפיות אחרים
“זו החרטה הנפוצה מכל. כאשר אנשים נמצאים בימיהם האחרונים הם רואים בצלילות את החלומות הלא ממומשים. רובם לא מימשו חצי מחלומותיהם והם נאלצים למות בידיעה שההחמצה הזו קשורה בהחלטות שהם קיבלו או לא קיבלו. הבריאות מקנה חירות שרק מעטים מבינים את איכותה עד שהיא איננה”.
2. הלוואי ולא הייתי עובד קשה כל כך
בעולם המודרני בו המחשב הפך לחבר הטוב של האדם ואין מספיק שעות ביממה קל לפספס רגעים חשובים, לבלות עם אהובים ולהעריך את החיים, כאשר אתם קבורים מאחורי מסכים. אל תתנו לעצמכם להגיע לרגע בו כל מה שייוותר זה רק להצטער.
3. הלוואי והיה לי את האומץ להביע את הרגשות שלי
“הרבה אנשים דיכאו את רגשותיהם כדי לרצות אחרים ולחיות איתם בשלווה. כתוצאה מכך הם התפשרו על קיום בינוני ולא הפכו למי שהם יכולים להיות”. זו אחת העיקריות שאנשים מבינים רק כשמאוחר מדי. המסקנה שלה: תחיו באומץ ולא בפחד גם במחיר של אובדן אנשים שתפסיקו לרצות אותם בחייכם. הסיפוק שתחוו כתוצאה מהמיצוי העצמי יהיה שווה כל מחיר”.
4. הלוואי והייתי שומר על קשר עם חבריי
“כל אחד מתגעגע לחבריו כאשר הוא גוסס”. אם מדובר באנשים שוויתרתם עליהם מהסיבות הלא נכונות ונתתם להם ללכת בגלל מריבות קטנוניות למרות שהאהבה שלכם אליהם נותרה גדולה – אל תהססו עד לרגע בו כל מה שיישאר זה לומר שלום.
5. הלוואי והייתי מאפשרת לעצמי להיות מאושרת יותר
“חרטה זו נפוצה באופן מפתיע. אנשים רבים לא מבינים שאושר הוא בחירה ולא תוצאה של אירועים שהם מצפים שיקרו בעולם החיצוני. הם נתקעו בתבניות והרגלים ישנים. הנוחות של המוכרות מילאה את רגשותיהם כמו לחייהם הפיזיים. הפחד משינוי גרם להם לשחק בכאילו מול אחרים ולעצמם כשבתוך תוכם הם רצו לצחוק כהלכה ולנהוג בחופשיות”.
תמונות: Shutterstock
