אף אחד לא יאמין לי אבל נפלתי על פרק הפתיחה של “האח הגדול VIP” בטעות מוחלטת. הטלוויזיה פשוט פעלה ומפה לשם הכל קרה מהר מאוד. מצד שני, אני שמחה שנחשפתי לזוועות שיעסיקו מקרוב כל כך הרבה אנשים בניוזפיד שלי. ההפקה של הפח הגדול נראית כמו טעות אחת גדולה שנמשכת יותר מדי שנים על המסך הקטן. בניגוד להרבה תוכניות ריאליטי עם עלילה ופואנטה, בהן צריך לבנות, להמציא, לעמוד מול אתגר פיזי או מנטלי ולהשיג יעד מסוים, בגולת הטראש: “האח הגדול VIP”, שם נותרנו עם הכלום הגדול.
הליהוק של יפה ירקוני ז”ל מרגש
Posted by Yehonatan Gat on Sunday, May 10, 2015
אח, מה לא יעשו בשביל רייטינג. הייתם חושבים שב-2015 תוכנית עם תקציב ענק (או אפילו קטן) הייתה מצליחה באמת להפתיע, להמם, להיות רלוונטית בימינו ולספק רגעים של תוכן מעניין בין ים של פרסומות ולא להתמזג איתן. קשה להבין מי הם האנשים שיסכימו לבהות במשתתפים האלה בוקר וערב בשידור רציף (קריפי שיט) אבל נראה שעיקר הטעות של ההפקה השנה הייתה שלא סגרה “נבחרת חלומות” של טרולים כולל פרופ’ אמיר חצרוני ומיודענו “הצל”. אם כבר רייטינג, בידור, טרולינג בשידור חי אז עד הסוף. אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים כנראה. בכל אופן, במהלך הצפייה הרגשתי כמו זומבי המום או ההוא מ”התפוז המכני” רק בלי המדען לצדי שיפקח לי עיניים בכוח ושמתי לב לכמה זוועות:
1. המגלשה
לכאורה, פרט שולי אך מדובר בסימפטום לפאתטיות המחשבתית של ההפקה שחשבה “איזה גימיק נביא הפעם”, “אה! יש לי, נחליק אותם פנימה. הם יראו מבולבלים, לא יבינו מה רוצים ואז נצחק עליהם מהבית!”. לא ברור מה כל כך קורע בלראות אדריכל מכובד בן 81, ישראל גודוביץ, מנסה להתכופף ולהתמודד עם השטות המבנית הזו אבל המגלשה המטופשת הזו מגחכת את הדיירים עוד לפני שצחקנו עליהם מסיבה אחרת. טוב שלא אמרו להם: בואו תקפצו על רגל אחת! אולי תעשו גם גלגלון פנימה? שימו מיקרופון על הראש ותרקדו! במקום להיכנס לבית הזה בקלאסה, עם טיפת כבוד עצמי שעוד נותר, חלקם נאלצים להפוך למועמדים ב”הישרדות” לכמה דקות ולהגיע לבית הזה בשלום. מזל שיש מזרון! כמובן, אם מישהי הייתה פותחת את הראש או שוברת רגל היה אחלה רייטינג. אפילו בקשת לא חושבים על הכל. לפחות התענוג המפוקפק הזה נחסך מאריאנה מלמד.
אתה יודע שזו תכנית ברמה גבוהה כשאתה רואה אדם בן 81 מתגלש על מגלשה בניגוד לרצונו.
Posted by Eliran Goldsteine on Sunday, May 10, 2015
2. רתם מי?
כאילו, ברצינות? מילא מביאים לנו כוכבי עבר, מילא מביאים דוגמנית שהצליחה להשחיל את עצמה לתודעה איכשהו אבל רתם איזק, כתבת לא מוכרת באיזה מגזין? לא רק שלא שמעו עליה באשדוד או אילת, גם בתל אביב איש לא מכיר אותה. סלב היא לא, רק קארי בראדשו וואנאבי.
רואה כל מיני חברים פה מרוצים מהליהוק של העיתונאית החוקרת מהטיימאאוט רתם איזק, ומבין למה השמאל הפסיד בבחירות
Posted by David Verthaim on Sunday, May 10, 2015
אולי מדובר בבחורה מותק אבל תבינו, כשחזרתי לסלון וראיתי אותה מתאגרפת אמרתי לעצמי “איזה יופי! הביאו את אלופת הארץ אולי באגרוף? קול!”. כל זה מרגיש כמו קומבינה מאולצת ולא מישהי שעומדת בקריטריון של VIP כי גם בלב המאפליה הברנז’אית לא שמעו עליה. מדובר במהלך נמוך מים המלח אפילו להפקה הזו.
3. הפומפיוזיות המיושנת
כן גבירותיי ורבותיי, אתם בלאס וגאס והשנה היא 1980. האורות מהבהבים, המכוניות באות ובקול מגוחך ופומפוזי מציגים לכם את האומללים בדרכם לבית הגדול. בטח תוהים כל הדרך, “איך איך לא קיבלתי את ההצעה של ‘מחוברים’? מה אני צריך את השיט הזה? לשמוע את מושיק עפייה, להתמסר לסיפורי הגמילה של קטיה. אה, כסף”. כן, הכסף טוב, הודה לפחות איציק זוהר. ובכן, אנחנו ב-2015 חברים! אם תיפרדו מהדרמה המבוימת וההיסטרית הזו אולי זה ירגיש קצת יותר נורמלי. מי ישמע מי הם כשמכריזים עליהם כאילו הנשיא אובמה יוצא מהלימוזינה. קצת יותר בימוי עכשווי, כדי שלא נרגיש כמו בערוץ הקניות.
אני מעודד מהתסריט האפשרי של סתיו סטרשקו, כמה כוסות וודקה רד בול ואיציק זוהר מבולבל אחד.
Posted by Eliran Goldsteine on Sunday, May 10, 2015
4. המעגל הישן החדש
דן שילון כבר היה שם עם המעגל שלו, פורמט בא ופורמט הולך אך נראה שלא הרבה השתנה במרכיבים הבסיסיים של הטלוויזיה הישראלית. אם פעם להביא טרולים כמו מנחם בן היה קטע וזה היה קטע, כעת הכל נראה אומלל מדי וגם ברור מראש מי אמור להגיד מה ולמה. זה תבניתי ומשמים. אז מה יהיה לנו? דוגמנית חיננית שמזכירה לי מישהי מ”כתום זה השחור החדש”, זמר שישיר ברגעי המצוקה, נירו שינזוף ברגעי המשבר, אדריכל ובדרן מבוגרים ואציליים יחסית שלא אמורים להבין לאן התדרדרו, דוגמנית שהתגברה על הרואין, אריאנה אחת שתוכל להגג על אימוץ ולסחוט אמפתיה כמו שנראה שהיא אוהבת וסתיו אחד מתוק ומופלא, הסיבה היחידה לצפות בשיט הזה. אם זה תלוי בהפקה הוא גם יזכה כי אז זה יביא כותרות בעולם.
5. הזוג המוזר
הכל טוב חברים אבל הרגשתי חפירה רצינית מהצד שלהם. לפרקים זה הרגיש כמו דיאלוג בין שתי החבובות הזקנים. נכון, מדובר בצמד מנחים מנוסים שיודעים להחזיק זמן אוויר וזה לא קל אבל זה כאב ראש. הם באמת לא לוקחים אוויר והתוכנית, מה לעשות, לא סובבת סביבם. אין פה באמת שנינות, תחכום, אירוניה, הומור דק שפספסנו. לא, זה בעיקר להביט לעבר הגולשים (הדיירים מנסים לגלוש) ולתהות האם יחזיקו מעמד.
6. חיים שכאלה
אנדי וורהול אמר כי כל אדם זכאי ל-15 דקות תהילה ובמקרה הזה כולן נדחסות בפתיח עוד לפני שהאיש נעלם מאחורי הדלת כי אלוהים יודע מתי נשמע עליהם שוב וכך תקבלו בדרן שחייב לשפוך הכל אודות איך איבד את אשתו (סיפור מרגש האמת אבל למה אינטימיות כל כך מזורזת?) או דוגמנית שמשתפת למה התדרדרה לסמים ובכלל, תחושה של טו מאץ’ אינפורמיישן מבחינת מידע על הפתיחה. תנו לצופים לקלף אתכם כמו בצל. נטלי עטיה, אחלה בחורה, בוהה בעצמה על הכורסה האדומה ומתפייטת “הייתי מחבקת את הילדה הזו”. בחייאת, מה זה הטקסטים הללו? רציתי לקום, לחבק אותה וללחוש לה באוזן “גם זה יום אחד יעבור”. הריגוש בכוח? האמפתיה המואצת והדמעות המזורזות? תעלו נושאים במהלך השהות שם. הסקרנות חלפה עם הרוח.
7. מועמד להדחה כבר בפרק הראשון
לא מעניין אותי שזה היה ככה מאז ומעולם, זה היה פאתטי ועלוב כבר אז. על איזה בסיס בכלל למצוא מועמד להדחה עוד לפני שזכרתי את שם האדם? לראות את ישראל גודוביץ מסכן כזה כשמבשרים לו מה שיר אלמליח אחת חושבת על כך גורמת לך לרצות להוריד לה איזו כאפה עדינה. האיש המבוגר רק נכנס! וכבר זוממים להעיף ועל איזה בסיס? גם חוקים בתוכנית צריכים להיות בעלי לוגיקה כלשהי.
8. שפץ את ביתך
מה נסגר עם הקונספט של בניית המיטה או מה זה היה שם? גייסו מועמדים לעבודה ב”איקאה”? האם בטעות נפלתי על התוכנית “שפץ את ביתך”? באמת לא מעניין אותי לראות אנשים מנסים לבנות חדר. נכון, לא מעניין אותי לראות אותם עושים כלום בחדר אבל האתגרים האלה “להפעיל את הדיירים” מרגישים כמו איזו טירונות אומללה. ממש מתח באוויר, יצליחו או לא. כבר עדיף לשמוע את מושיק עפיה שר. אוקי, הגזמתי.
9. חוסר חשיבה עריכתית
אם אנחנו כבר זורמים דקה עם קונספט התוכנית ומבינים שמפיק טוב רוצה רייטינג ורייטינג נולד מרגעי דרמה ומשבר אז ברור מה צריך לעשות מראש כדי להוציא את מה שרוצים. לא נעים לומר ואיני דוגלת בז’אנר הזה אבל תוכנית מרתקת מעמתת אנשים עם עצמם ועם העבר. כלומר, אם כבר זוועה אז בסטייל. מניפולציות טובות תמיד יצרו טלוויזיה טובה. ברור שלא יעשו את זה, אבל ההיגיון אומר שכל נבחר אמור לעבור טלטלה. זה נשמע נורא אבל נניח היו שמים הרואין מול קטיה גאלי, או בחור הורס מול סתיו, משמיעים למושיק עפיה בכוח את אייל גולן כל היום, היינו יכולים לצפות לריאקציה כלשהי. אם הם כבר בחרו אנשים הם צריכים לנגן על החולשות שלהם. בקיצור, התוכנית הזו גרמה לי לפנטז על “משחקי הרעב”, לפחות שם יש דרמה.
10. גורמט העין
מה נסגר עם השרשרת המחרידה של ה”אח הגדול”? כל אחד נראה כמו מציל בדימוס או ערס בפוטנציה. על הכל אפשר להתגבר איכשהו, הכניסה עם השרשרת הזו? עד כאן. עדיף לדיירים לא לצאת לעולם, רק כדי לא להיתקל בצילומי הכניסה שלהם לבית עם גורמט האימה.
