יאיר טיקטין – מחנך, סופר ואיש אדמה – מספר על הדרך האישית שהובילה אותו מביתו בנגב ועד לשביל ישראל, ומהמכינה הקדם-צבאית אל דפי ספרו החדש.
בגיל 27, מלא חלומות, יזם הקמת מכינה קדם-צבאית יחד עם יניב מזומן חבר מישיבת עותניאל וממסע משותף להודו. הגיעו לבסוף למיתרים לכיש והצטרפו ליוזמה המקומית. במשך שנתיים שימש כמנהל החינוכי במחזורים הראשונים של המכינה, שהפכה מאז לאחת הגדולות והמצליחות בישראל.במקביל ללימודיו, הדריך ב”מסע הישראלי”, שם פגש את ענת – אהבת חייו ואשתו. ראה אותה מטפסת אל פסגת הר ארדון בקלילות, ואמר לעצמו: “זאת תהיה אשתי.” לאחר נישואיו נולד בנם הבכור, בארי חיים. הברית שלו הייתה רגע של חסד – תחושת שייכות עמוקה לשרשרת הדורות. ” הרגשתי שאני חוליה אחת בשרשרת עתיקה ועמוקה, כאשר החזקתי את התינוק שלי ואמרתי את “שמע ישראל”.עם השנים המשיך לפעול בחינוך – בארגון הנוער “צמרת”, ובתיכון “יחד” במודיעין. באותה תקופה חיפשו הזוג מקום משמעותי יותר לגור בו. עזבו את רחובות ויצאו להרפתקה- לגור בקרוואן בקיבוץ כרמים שבצפון הנגב. שם המשפחה התרחבה ונולדו להם עוד שני ילידם יהודה ויצחק. את הספר הקדיש יאיר לילדיו ולכל החולמים אחר השמש.

משפחת טיקוטין, צילום: פרטי
חיבור בין עולמות – דתיים, חילונים ציונות ואקולוגיה
קיבוץ כרמים, שהוקם ב-1980 על ידי השומר הצעיר, חווה תת-אכלוס והיה על סף פינוי. אך תושביו בחרו להיאבק על המקום, ובמקום לפנותו הוא הורחב, וקלט שני גרעינים חדשים: גרעין אקולוגי, וגרעין מעורב של דתיים וחילונים. כך נוצרה קהילה מרתקת וייחודית חילונים, דתיים ומסורתיים החיים יחד באורח חיים ציוני ואקולוגי. עבור ענת ויאיר, זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלו. קהילה חיה, תוססת ומשמעותית – ציונות, קיימות וחיים משותפים של שונות מכבדת.באותה תקופה, חזרה מכינת “עמיחי”, שבה הדריך כ-15 שנה קודם לכן, אל קיבוץ כרמים. במשך 13 שנים ניהל אותה. עבודה עם בני ובנות 18 צעירים חדורי אידיאלים ומלאי טללי נעורים עבריים – היא מתנה. היא מאפשרת לך ללמוד בלי הפסקה, כי דרכם אתה רואה גם את עצמך. הם כמו מראה. זה מכריח אותך לחיות חיים עם מתח רוחני, חיים כנים יותר.
מפגש של “אני-אתה”
את כל זה הביא לספר “לומדים בשביל ישראל”. הוא נולד מתוך מפגש עמוק עם הארץ, ועם בני האדם שבה – מפגש של “אני-אתה“, כפי שמרטין בובר הגדיר. בתואר השני שלו חקר את בובר, שביסס את ההבחנה בין מפגשים אינסטרומנטליים לבין קשרים אנושיים עמוקים. הספר כולו מבוסס על רעיון המפגש- מפגש עם הנוף ומפגש עם הסיפור הגדול של עם ישראל. השירה העברית נוכחת מאוד בספר – כאשר בן שלל עיסוקיו יאיר גם כותב שירים שפורסמו בבמות שונות. השירים – כמו הסיפורים שמאחורי הנוף – שזורים בין דפי הספר.
הליכה בגוף, מסע בנשמה
את הספר כתב בתקופת הקורונה. הסגר והשהות בבית יצרו את התנאים לכתיבה. “בפועל הכתיבה לקחה שנה אבל האמת היא שכתבתי את הספר כל חיי. כל מה שחוויתי ולמדתי – מאהבת הטבע ואהבת שירי ארץ ישראל בבית הוריי, דרך אהבת התורה בישיבת עותניאל, הלימודים האקדמיים, קורס מדריכי הטיולים , המפגשים עם חניכי המכינה והבוגרים – הכל נטמע בין המילים”, כך הוא מספר.הספר לא עוסק רק בכיווני הליכה. הוא עוסק בכיוון הלב. בכל פרק תמצאו מפת מסלול – אבל היא רק ההתחלה. הספר עוסק במה שמתרחש בין הצעדים – בסיפורים, בשירים, באנשים, בהיסטוריה, ובהקשרים הרוחניים. זו לא רק הליכה – זה מסע נפשי ותרבותי.
כך למשל, בכרמל נפגשים עם ההיסטוריה של העדה הדרוזית, מהברית בין יתרו למשה ועד ברית הדמים בימנו אנו. . בקיסריה נפגשים עם דמותה של חנה סנש. ובתל אביב – עם הציר שבין “תל” לעבר ו”אביב” לעתיד. כל אלה – דרך סיפור, שיר והזמנה למסע אישי.הספר כולל גם קטעי מדיה קוד סריקה לשירים וסרטונים. כך שבסוף יום טיול, ליד המדורה, עלי רגל של אש, אפשר להאזין בצוותא לשיר, לקרא את המקורות וביחד עם שאר החברים למסע לדון על מה שראיתם במהלך היום.

כרירכה קדמית, צילום: צמרת בע”מ
מלחמה, שבר, ושיקום
“בשביעי באוקטובר, הבית שלנו רעד. רצתי לחדר הנשק בקיבוץ, התחלקנו לזוגות, ושמרנו על הבית כל היום. ביום ראשון כבר הייתי בצאלים – רואה שיירות מילואימניקים עם קיטבגים צועדים על הכביש. הלב שלי הדהד את מילות השיר: “פתאום קם אדם, הוא מרגיש כי הוא עם, הוא מתחיל ללכת.” מספר יאיר ומוסיף עלך חוויה של סגירת מעגל: . “בימים הראשונים לחמנו בגזרת כפר עזה, בדרך ראיתי שדות קטל, גופות, מכוניות שרופות. היה רגע בו עמדתי בנגמ”ש מול רמזור אדום ותהיתי האם לעצור? התחושה שאנחנו דורסים את השדות הייתה קשה לי. כעבור שנה חזרתי לשם בפרויקט שיקום חקלאי במסגרת ‘קדמה-התיישבות צעירים’ ובשבוע קדמה שתלנו ביחד את מה שדרסנו”.”בימים אלו אני נמצא בסבב הרביעי של המילואים בעזה” מספר יאיר, “במילואים חווינו חוויות לא פשוטות של חילוץ פצועים תחת אש ולצערי גם פינוי של הרוגים”. אבל דווקא המלחמה, לדברי יאיר, חידדה את שאלת ה”למה” , “את השאלה על הקשר העמוק שיש לנו אחד עם השני ועם הארץ בה אנו גרים. במובן מסוים בדיוק בזה עוסק הספר שלי” מסכם יאיר.

יאיר טיקוטין בעזה, צילום : אישי
מהשביל – אל הספר
התגובות לספר מרגשות אותו. מטיילים מספרים איך הוא העניק עומק לטיול המשפחתי, איך הפך את ההליכה למסע משמעותי. אחרים “מטיילי הספה”, קוראים אותו מהבית, ואומרים שהם “מטיילים” בשביל דרך דפיו של הספר.יש לי גם חלום טכנולוגי קטן – “ווייז ציוני”: אפליקציה שבמקום להתריע על רכב תקוע, תספר את הסיפור שמאחורי המקום: כאן עצר יהושע את השמש, וכאן לחמו לוחמי הפלמ”ח, זוהי עוד דרך לחבר עוד ועוד אנשים לסיפור המשותף של כולנו.
בסופו של דבר, הספר הוא מדריך, אלבום, וגם סיפור אישי. הוא מגלה משהו עמוק על הארץ – ועליי.
הספר הוא גשר – גשר בין יהדות לישראליות וגשר בין שמים לארץ. וכפי שאני נוהג לומר: “כשאנחנו הולכים על החול של קיסריה וחושבים על חנה סנש – אנחנו לא סתם מטיילים. אנחנו פוגשים נשמה בנוף.”
לרכישת הספר:https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15273