שלום, נעים להכיר, אני שי פינוי דירה ורציתי לשתף אתכם באירוע שקרה באמת, מפאת צנעת הפרט לא אזכיר את האנשים בשמותיהם אבל בהחלט אספר לכם על מקרה שקרה ואיך השתנו החיים מהקצה אל הקצה בזכות פינוי ממוקד שעזר למשפחה ולאדם שחי בדירה להפסיק ולאסוף מכל הבא ולהתחיל ולחיות את החיים הפעם בצורה נכונה.
את מ’ הכרתי במקרה, פגשתי אותה בחנות לחומרי בניין כשניגשתי לקנות כמה דברים עבור העסק שלי. מ’ נערה בת שמונה עשרה כנראה יצאה החוצה וראתה את משאית העסק עם הלוגו שלנו.
היא שאלה אותי באופן תמים לעיסוק שלי והאם זה נכון שאני מפנה דירות של אגרנים, עניתי בחיוב ואז שאלתי אותה ללא היסוס “אבא או אחות”?
“איך אתה יודע”? היא שאלה אותי בחזרה ועניתי לה שמתוקף התפקיד אני מורגל לסייע ללא מעט משפחות, אבות, אימהות, סבים, סבתות, אחים ואפילו חברים קרובים.
“אבא שלי אוגר בלי הכרה וכשאנחנו אומרים לו שזה לא בסדר הוא כועס והוא אומר שהוא בכלל לא אגרן, שהוא אספן… “הסט של התמונות הגדולות את לא זוכרת כמה אנשים רצו לקנות אותו ממנה”? היא מספרת איך אבא שלה מתהדר והראש שלה מורכן כלפי מטה.
אני מבין שקשה לה, היא אפילו מתביישת והיא ממשיכה לספר לי כמה קשה להם לחיות כך ואין עם מי לדבר. הבית עמוס בצורה מטורפת מתחילתו ועד סופו, אם פעם היה לה איפה לישון היום אין לה ואפילו היא לא יכולה לארח חברים כי גם אי אפשר וגם כי היא מתביישת.
אבא שלה לקח את הבית לעצמו ואף אחד לא יכול לעזור שזה ייפתר. השכנים צועקים ומאיימים ועכשיו שהיא חיילת היא לא רוצה לחזור הביתה, היא מעדיפה להישאר בצבא כי היא מתביישת וכי מזמן הבית שהיה פעם מדהים ומכניס אורחים היה למעורה מלאה בחפצים שבורים.
ניסיתי להבין מה הוא אוסף אבא שלה אבל בכל פעם שרצתה לספר הייתה תחושה שמשהו בולם אותה, היא פחדה, כאב לה מאוד.
“אני מכיר את זה” אמרתי לה ואני באמת מכיר את זה הרי אני רואה במו עיני כיצד האנשים האלו הולכים ונגמרים וכך גם המשפחות שלהם חסרי אונים שלא יכולים לסייע.
אז בשלב מסוים הצעתי לבוא איתה לדירה, היא פחדה ממה שאימא שלה תגיד אז היא קודם כול ביקשה רשות לדבר איתה.
לאחר יומיים היא התקשרה והיא ואימא שלה המתינו לי למטה, הן ליוו אותי לנכס, האבא לא היה וזה נתן לי אפשרות לסקור את הנכס ולהבין בדיוק על מה מדובר. וואו זה תמיד מוריד אותך המראה הזה, כואב לך אל המשפחה, כואב לך על הבן אדם אבל אז עולה לך אור חדש, פתאום אתה מבין איך אתה יכול לשנות את הכול ואז נכנס בך הכוח והרצון לעזור.
לאחר שיחה הן סיכמו איתי שיצאו לבית מלון לחופשה ובזמן הזה “אתלבש על הבית” ואעשה כל מה שנדרש כדי לפתור את המצב העגום שאליו אבא שלהם משך אותם.
השכנים היו מרוצים מהתיאום הזה, סוף כל סוף לא יעלו ריחות מצחינים מהבית שלנו, כולם יהיו מאושרים או לפחות זו הייתה התחושה שאנחנו כמפנים השארנו ובביתה.
התחלנו את הפינוי, העובדים לא בזבזו זמן, הייתה תחושה כאילו האספן עוד שנייה ידפוק על הדלת ולכן כולנו הרגשנו שמוטלת עלינו משימה לסיים את זה כמה שיותר מהר לשביעות כולם.
המיון החל והפתיע אפילו אותנו, מכל החפצים שלו מסתמן שהוא בהחלט אסף את חפצים וחלקם היו שווי ערך. לא ניצלנו את זה שלא היה בנכס ואכלסנו את כל הציוד היוקרתי והמדהים בחדר אחד ארוז בצד.
חדר אחר חדר, התחלנו לבצע את המיון, כל עובד תפס חדר אחד, ממיין בצורה עדינה, אורז את האשפה בתוך שקיות חזקות ואוטם אותם. השקיות לאט לאט נערמות להן בחלון הגבוה של הדירה, המנוף שלנו מוריד אותן ומשליך הכול לתוך מכולת אשפה.
עכשיו שהרצפה פנויה, המפנים מתקנים את הארון השבור, מתקנים כמה דברים העלולים להוות סכנה ומתוכננים לחלק החזק ביותר, ניקיון הנכס.
כולם עובדים במרץ, חלק על החלונות, חלק על הלשלשת יונים שהצטברה בחדר הכביסה וחלק על חדרי השירותים והמטבח. המקרר שהיה גדוש ומלא במזון ועד לארון הבגדים, הנעליים, המקלחת, השירותים.
כלור ושוב כלור, לצד זה חומרי חיטוי חזקים ומדי פעם רצים להם בחופשיות תיקנים ומאשרים את מה שהיה כאן לפני רגע. פתאום גם הם מרגישים חשופים, פתאום הם מבינים שזהו, נגמר להם הזמן והמקום, מהיום הם יחיו אם יבחרו בדירה שאפשר להתקיים בה.
המקום נקי שאין לתאר, אפשר לנקות את שאריות הלכלוך מחדר המדרגות ולהעלם עד שהמשפחה תחזור ותיווכח בנס הזה. בינתיים לא נדרש תשלום היות שתמיד היינו ותמיד נישאר אנשים שמאמינים באחר. קודם עבודה, אחר כך כסף כי אמון זה לפני הכול.
בשלב שהמשפחה הגיע, אב המשפחה החל לבכות מהתרגשות, הוא כנראה היה צריך את זה ולא ידע מאיפה להתחיל. הוא נבהל אבל הרגענו אותו… “אל תדאג היצירות המושלמות שלך מחכות לך בחדר”.
הבית היה מדהים, נקי, הם הודו לנו כל כך וזה באמת היה שווה ביותר על כל המשתמע מכך. עזבנו את הנכס כשאנחנו עוזבים את מ’ ואת בני המשפחה מרוצים ביותר.
לאחר כחודשיים, פגשתי במקרה את מ’ היא סיפרה שהבית חזר להיות כשהיה, ארוחות חג, ארוחות שבת, התכנסות של המשפחה ובעיקר אבא רגוע יותר ומכונס פחות, מתגונן או מבויש. “לעולם לא נשכח איך עזרת לנו לגרום לאבא שלי להפסיק להזניח אותנו, את עצמו ואת החיים”. אמרה לי מ’ והודתה לי מקרב לב.
ועכשיו במעמד הזה הרשו לי לפנות אליכם, האם גם אתם חווים ברגעים אלו את מה שמ’ ומשפחתו חוו? זה לא סוף העולם! הכול בר תיקון, כל מה שאתם צריכים זו פגישה אחת שתשנה את החיים שלכם לבלתי היכר.
אני שי פינוי דירה מזמין אתכם לדבר, לשתף ולספר בגילוי לב על אובדן החיים נוכח הזנחה, ריבוי חפצים, דירת ירושה או כל דבר שיעזור לכם לשקם את מי שאתם אוהבים וללמד אותו לחיות נכון הפעם לא בצל החפצים.
חברתינו מספקת זה שני עשורים ויותר את כל השירותים בשקיפות מלאה לצד אמינות, איכות והכי חשוב מתן שירותים עם 100 אחוז הצלחה.
אז אם מסתתר ביניכם אדם שקשה לו לחיות אבל מרגיש שהאגירה או האיסוף מושכים שאותו מטה זה בהחלט סימן להגיד די!
תנו למפנים המקצועיים לגשת, לבדוק את הדברים מקרוב ובחלק המקרים אפילו לדבר עם האדם שמתגורר בדירה ולפעול מתוך אכפתיות ורצון גדול לעזור להשיב את החיים למסלולם.
במעמד הזה אנחנו מזמינים אתכם להציג את הסיפור שלכם שהוא נחלת העבר, כן גם אתם יכולים להגיד פעם אבא/ סבתא או אח שלי היו אגרנים והיום הם כבר לא!
המאמר נכתב ע”י שי פינוי דירה http://house-eviction.co.il/
