צעדים משמעותיים רבים בתחומי המדע והטכנולוגיה היה על האנושות לעבור כדי להגיע לרגע בו אסטרונאוטים ואסטרונאוטיות יוכלו לדווח על מעשיהם בזמן אמת. מנתב ביתי לרשת אינטרנט בין כוכבית ובחזרה – איך צפויה להתנהל התקשורת בחלל בשנים הבאות?
מאת: שולי הלוי
בחנוכה האחרון שיגרה האסטרונאוטית היהודיה ג׳סיקה מאייר ברכת חג שמח בטוויטר ובה תמונה של זוג רגליים בגרביים לצד מגן דוד ירוק וחנוכיה ורודה וברקע – נופו המרהיב של כדור הארץ המשתקף מבעד לחלונות תא החללית בה היא מבלה מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית.
כשרשת האינטרנט הבין-כוכבית מאפשרת למרחפים בחלל להעביר מידע חיוני לחקר היקום ובמקביל גם לשתף אותו ברשתות חברתיות – נראה שהשמים לחלוטין אינם הגבול. אז מה מייחד את אמצעי התקשורת בחלל החיצון, ובמה הם שונים מתשתית האינטנרנט הביתית או הציבורית?
האינטרנט המוכר והידוע
פרק הזמן המהיר החולף מרגע ההקלקה על העמוד הראשי באתר או ברשת חברתית ועד הרגע בו אתם קוראים שורה זו הוא בזכות האינטרנט – המרשתת בעברית, המובילה אתכם לכל מקום אליו אתם חפצים להגיע ברשת.
תשתית האינטרנט האמינה והמוכרת שלנו מורכבת למעשה מעשרות חוליות העוברות מהמכשיר שבידכם לראוטר בין רשתות, אנטנות וכבלים תת-ימיים, כאשר כולם עובדים בו זמנית וכל הזמן. להבדיל אלף-אלפי שמשות וירחים, תכנון של רשת אינטרנט בין-כוכבית חייב לקחת בחשבון משתנים חשובים נוספים, כמו מרחקים גדולים יותר בין לוויינים, מיקום האנטנות על פני כדור הארץ, סערות על פני השמש ואי-זמינות היכולה להתרחש לזמן קצר עקב כוכב כזה או אחר שחוסם את האות.
בין שמים וארץ
החיבור בין חלליות מחקר לכדור הארץ מתאפשר בזכות רשת החלל העמוק (Deep Space Network) של נאס״א. מערכת תקשורת זו פועלת מנקודה לנקודה כשהחלליות המשדרות את המידע מבצעות זאת בזמן שהמרחק הזוויתי בין התחנות מאפשר קשר רציף עם אחת משלוש תחנות האנטנות בכדור הארץ. תחנות אלה נמצאות באוסטרליה, קליפורניה וספרד ובין אם החללית המשדרת מאוישת או לא – המידע המשודר עובר ב״מסירות״ בין הנקודות השונות.
עתידות: התיישבות במאדים, אשפה בחלל
על אף הצלחותיו הרבות של חקר החלל עד כה, נראה שעדיין יש לאן לשאוף בעתיד. נכון לסוף שנת 2019 סובבים את כדור הארץ קרוב ל-5000 לויינים בעוד שרק כאלפיים מהם פעילים. השאיפה להישגים גבוהים אף יותר, הביאה את חקר החלל שבין מטרותיו מצויים המדע, התיירות ובדיקת האפשרות לקיום אנושי על פני פלנטות שונות או בתחנות חלל, להכניס לתחרות מדינות וחברות פרטיות.
כך למשל מטרתה של סוכנות החלל NASA ( National Aeronautics and Space Administration) היא לאפשר קיום של נוכחות אנושית קבועה בחלל וכדי לאפשר זאת, עמלים במעבדותיה על הגדלת קיבולת הרשת כך שתתמוך בפעילות אנושית על המאדים.
כך סיפר דוקטור לזלי דויטש, סגן מנהל בנושאי הרשת האינטר־פלאנטרית ב־JPL – מעבדות המחקר והפיתוח של NASA בראיון לכלכליסט: ״אנחנו צריכים תעבורה גדולה פי 10 עד 100 מזו שיש לנו היום עם מאדים כדי שנוכל לעשות עבודה טובה כשיהיו שם בני אדם. רוחב הפס כיום עומד על כמה מגה־ביטים לשנייה, בדומה לאינטרנט שהיה לפני כעשר שנים. אנחנו בדרך כלל בפיגור של עשור ביחס למה שאפשר לעשות על כדור הארץ“.
חברת ספייס אקס של אילון מאסק כבר שיגרה אשתקד את 120 הלוויינים הראשונים של פרויקט Starlink, הצפוי לאפשר גישה זולה וחופשית לכל אדם על פני כדור הארץ למידע ותקשורת – או לפחות זו דרכו של מאבק לתאר את הפרויקט השאפתני.
כדי להגשים את חלומו על מרשתת זמינה לכולם, מתכנן מאסק לבסס מערך של 12,000 לויינים עד סוף השנה הנוכחית, מה שכבר הופך אזורים בחלל העמוק לאתרי פסולת. היקום, אותו אנו נוטים לראות כאין סופי מאחר ואין ביכולתנו לתפוס את גבולותיו, הופך אט אט לקטן יותר עם כל מצלמה שנשארת על הירח ולויין שנשאר מרחף – אולי לנצח, באוויר.
